ﬣקיבוץ ﬣקדוש

האתר של משה נחמני

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

היעד: כיבוש עזה ויתר חלקי הארץ

הפתעה בתוך ספר שמצאתי בגניזה

במסגרת תחביבי לנבור בגניזות ישנות ועתיקות, נפל לידיי ספר ישן עם כריכה פשוטה.

שמו לא נדפס עליו. פתחתי בסקרנות את הספר, והנה לפניי קיצור שולחן ערוך. ספר חשוב מאוד, אך גם מצוי מאוד – עשרות מהדורות נדפסו ממנו, אולי מיליון עותקים. לכאורה, אין כל חידוש.

כמעט והחזרתי אותו לגניזה.

ואז הבחנתי בדבר מעניין. זו לא עוד מהדורה של קיצור שולחן ערוך, אלא מהדורה מיוחדת, אפשר לקרוא לה 'ציונית'.

מה הפשט?

בעותק שלפניי אין שער לספר. במקום זה – מופיעה תמונה של המחבר, רבי שלמה גנצפריד. מיד אחר כך מופיע מאמר מחקרי-היסטורי 'לתולדות ה'קיצור שלחן ערוך'. מי כתב את המאמר? שר הדתות וחותם מגילת העצמאות, הרב יהודה ליב הכהן מימון. בסוף מאמרו ציין את התאריך: תש"ט.

מאמר מאוד מעניין, מתובל בסיפורים נהדרים, כדרכו של הרב מימון, שהיה סופר בחסד.

אבל לא זה עיקר החידוש של המהדורה. בסוף הספר נדפס מאמר בשם 'ברכת הארץ'. שמו של המחבר נזכר רק בחתימת המאמר – הרב מימון…

"ביום ח' באייר תרס"ח כאשר זיכני ה' הבוחר בציון לעלות לארצנו הקדושה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, עלה ברעיוני לחשוב מחשבות בעניין 'ברכת המצוות'… .אם מי שזכה לעלות לארץ ישראל, האם צריך הוא לברך ברכת המצוות על מצוות ישיבת ארץ ישראל שזכה לקיים, או לא?"

הרב מימון, שהיה גאון גדול בתורה (כפי שניכר בספריו הלמדניים), מפלפל בשאלה הלכתית מעניינת זאת, ומביא מקורות רבים לכאן ולכאן. והנה בסוף המאמר הוא מספר כך:

"ובימים ההם, כשזכיתי לעלות לארץ הקודש ולהתוודע פנים אל פנים עם כבוד רבינו הגדול הרב ראי"ה קוק זצ"ל הרציתי לפניו את תוכן דבריי אלה, ונענע בראשו ואמר לי: "יישר!" והוסיף ואמר כי לפי דעת הרמב"ן מצוות הישיבה בארץ ישראל היא רק מעין התחלה למצווה והמשך המצווה ותכליתה הוא כמו שכתב הרמב"ן בלשונו הטהור "שנצטוונו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". וזוהי התכלית היסודית של מצוות ישיבת ארץ ישראל: לגאול את אדמתה מידי זכרים ונוכרים ולכבוש אותה וגם להחיות ולהפרותה ולהושיב את נשמותיה ולבנות חרבותיה; וכיוון שזה תלוי גם בגורמים חיצוניים… משום זה לא תיקנו ברכה על מצוות ישוב ארץ ישראל, כיוון שהישיבה בעצמה נחשבת רק בתור התחלה לתכלית הנרצה שאיננה תלויה כולה בידינו".

אגב, אני נזכר כעת, היה פעם ראש ישיבה דתי-לאומי שטען שכל השימוש בדברי הרמב"ן הללו, במצווה ד' – מצוות ישוב-כיבוש הארץ, היא 'המצאה' של הרצי"ה, ואילו אצל אביו הראי"ה היא לא נזכרת.

ובכן, מלבד מה שהוכיח הרב ארי יצחק שבט במאמר שלם שהקדיש לכך, שדברי הרמב"ן נזכרים כמה פעמים אצל הראי"ה בכתביו, הנה כאן עדות שבעל פה על כך שהראי"ה הכיר (בודאי) את דברי הרמב"ן הללו, וסמך ידו עליהם!

על כל פנים, לדעת הרמב"ן, כיבוש עזה ויתר חלקי הארץ הם עיקר מצווה ישוב ארץ ישראל, המצווה החשובה והיסודית שבתורה, השקולה כנגד כל המצוות.

למאמרים נוספים באותו נושא

נהנתם? שתפו לחברים. אפשר גם להדפיס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ספרים ומזכרות שאולי יענינו אותך