יש פסוקים בתורה שאי אפשר להבין בלי המחקר, מחקר שפות ותרבויות של התקופות המתוארות בתורה. זה חלק חיוני בהבנת הנקרא כמו לדעת עברית.
בסיפור לידת משה כתוב: "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לְבֵן". מפרש 'דעת מקרא': "גדלתו כאילו היה בנה".
המפרש התקשה שהרי הוא לא באמת היה בנה של בת פרעה, אז מדוע כתוב 'ויהי לה לבן'? היה צריך להיות כתוב: "ותמשיך לגדלהו בביתה" או משהו כזה.
כשחושבים על זה, הפירוש של 'דעת מקרא' לא באמת עוזר. הרי עדיין קשה מדוע לא כתוב "ותגדלהו *כאילו* היה בנה"…
אבל למעשה הקושיה כתובה בפסוק עצמו, והתירוץ לקושיה מופיע מיד בהמשך הפסוק:
"ותקרא שמו משה, ותאמר כי מן המים משיתיהו".
מה פירוש המילה 'משה'?
כבר העירו הפרשנים שזו כנראה לא מילה עברית, כי היה צריך להיות 'משוי', הרי משו אותו. (גם חז"ל טענו שלמשה היו שמות עבריים שבכלל לא נזכרו בתורה).
נכון, יש כאן גם משחק מילים עם העברית, כי משה עתיד למשות אחרים – בעיקר את בני ישראל (ישעיהו סג: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ") ועדיין אין זיקה בין 'משה' לבין 'משיתיהו', והיה צריך להיות 'משוי'.
אלא, אומרים כמה מהחוקרים, פירוש המילה 'משה' במצרית הוא: בן.
בת פרעה קוראת לילד 'משה' [=בן], ומנמקת לעצמה ולסובביה מדוע היא קוראת לו כך, והרי איננו בנה באמת, והיא עונה: "כי מן המים משיתיהו", ובכך הצלתי את חייו וכאילו נולד מחדש על ידי. ועל כן – "ויהי לה לבן".
(ובכלל אצל גיבורי המקרא נפוץ הדגם של הצלה ממוות בתור לידה מחדש שפותחת מסלול חיים של גיבור)
אחרי שכתבתי את הדברים, העירוני שכן כתב כבר הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו 'העמק דבר' על התורה: