על איזה משפט ב'שמונה עשרה' דילג דוד רזיאל?

באחד הימים טייל ר' מרדכי רזיאל עם בנו דוד, מי שיהיה לימים מפקד האצ"ל. דוד היה אז ילד קטן, כבן שבע. הם יצאו מחוץ לעיר ופסעו בשבילי היער. לפתע הם קולטים שמתעופפת אליהם אבן. הם הביטו אחורה, וראו נער נוצרי עומד ומשליך עליהם אבנים.

"איך הוא מעז לזרוק אבן על יהודים?" סינן דוד, והתכונן לשלם לנער כגמולו. אבל אביו עצר אותו: "הלא שלוש פעמים ביום אנו אומרים: 'ולמקללי נפשי תידום, ונפשי כעפר לכל תהיה'".

דוד שמע זאת ופניו האדימו: "ככה? זו ההתנהגות שלנו? ובכן מהיום והלאה אשמיט מתפילתי את המשפט הזה".

ואכן כך היה: מדי יום, כשהיה דוד רזיאל מפקד האצ"ל מתפלל תפילת שמונה עשרה, היה מדלג על המשפט הזה. הוא התנגד עמוקות לשיטת ההבלגה, הן כלפי אויבים פרטיים, ובעיקר כלפי אויבי האומה. הוא ידע שההבלגה "המוסרית" משחקת לידיהם של האויבים. הם ינצלו את חולשתנו המעשית ויפגעו בנו שוב.

היום, כ"ג באייר, הוא יום הזיכרון למפקד האגדי דוד רזיאל הי"ד, שהקדיש את חייו למען העם והמולדת. הוא נפל בפעולת הקומנדו האחרונה בה השתתף, על אדמת עיראק. בזכות הפעולה הזאת, עליה פיקד, נעצרו הנאצים שהיו בדרכם לארץ ישראל, והיישוב היהודי בארץ ניצל מהשמדה.
יורשו של רזיאל בתור מפקד האצ"ל, מנחם בגין, התבטא לימים:

"דוד רזיאל יצק את הדפוסים של צבא מחתרת עברי שנועד לא להדיפת התקפה כי אם לעריכת התקפה. לא להתגוננות כי אם לכיבוש, לא "להבלגה", כי אם לשחרור".

"הוא היה אחד מגדולי מבשריה ונושאיה של גבורת ישראל המחודשת, וגדול המפקדים העבריים בדורנו. שמו יהיה חרות בזכר עמנו לדורי דורות".