כמה נשים באמת היו לאדם הראשון? ומה הקשר ללילית?

כמה נשים היו לאדם הראשון? ומאיפה הגיעה לילית?

לכאורה, מפשט הפסוקים עולה שהייתה לאדם הראשון אישה אחת. זוהי הדעה המקובלת אצל רוב פרשני התורה, ובקרב עם ישראל.

אבל בזוהר הקדוש כתוב שלאדם הראשון הייתה אישה לפני חוה, וקראו לה לילית.

מעניין שבגמרא ובמדרשים לא מופיעה דעה כזאת. והשאלה עולה מדוע.

והנה בספר הבדוי 'אלפא ביתא דבן סירא', עליו סיפרנו במאמר אחר, מופיע הסיפור הבא:

"כשברא הקב"ה אדם הראשון יחיד, וכשברא הקב"ה אדם הראשון יחיד, אמר (בראשית ב, יח) "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", ברא לו אשה מן האדמה כמוהו וקראה לילית. מיד התחילו מתגרין זה בזה, אמרה היא: איני שוכבת למטה, והוא אומר: איני שוכב למטה אלא למעלה שאת ראויה למטה ואני למעלה, א"ל שנינו שוין לפי ששנינו מאדמה ולא היו שומעין זה לזה. כיון שראתה לילית כך, אמרה שם המפורש ופרחה באויר העולם. עמד אדם בתפלה לפני קונו ואמר, רבונו של עולם, אישה שנתת לי ברחה ממני, מיד שיגר הקב"ה שלשה מלאכים הללו אחריה להחזירה…".

הסיפור הולך ומסתעף, אבל לענייננו זה מספיק. לאדם הראשון הייתה אישה מלבד חוה, ושמה לילית. והויכוח ביניהם התגלע בחדר המיטות.
האם יש קשר בין דברי הזוהר לבין הסיפור שמופיע באלפא ביתא דבן סירא?

או שמחבר הזוהר הקדוש שאב את הדברים מגילוי אליהו או מרוח הקודש וכדו'?

ואולי בכלל עמד לפניו מקור אחר שלא השתמר ואינו ידוע לנו כיום?

והנה הפלא ופלא, הזוהר עצמו מספר לנו בפירוש על איזה סוג חומר הוא מסתמך ומהיכן שאובים דבריו על כך שלאדם היו שתי נשים.

זה לשון הזוהר בראשית לד ע"ב:

"ויקח אחת מצלעותיו, ויקח אחת דייקא, בספרי קדמאי אשכחנא דא לילית קדמיתא דהות עימיה ואתעברת מניה…".

כלומר זה לא ידיעה משמים, כמו הרבה רעיונות שתולה הזוהר בהתגלות שמימית, אלא ממקור כתוב – "ספרי קדמאי".

וגם בזוהר ויקרא יט ע"א נזכרים הספרים הקדומים:

"תא חזי מנקבא דתהומא רבא עלאה אשתכחת חד נוקבא דלתתא דכל רוחין, והא אוקימנא לילית שמה והיא אשכחת בקדמיתא לגבי אדם וכו' לבתר נסב קב"ה לאדם ותקין לנוקביה, הדא הוא דכתיב 'ויבן את הצלע ויביאה אל האדם'… כיוון דחמת לילית דא ערקת והיא בכרכי ימא ועד כען איהי זמינא לאבאשא בני עלמא… ובספרי קדמאי אמרי דאיהי ערקת מן אדם מקדמת דנא ואנן לא תנינן הכי בגין דהא נוקבא דא אשכחת עמיה אבל עד לא קמת האי נפש עמיה דאדם כדקא יאות הות מזוודגא עמיה… "

אגב יש עוד מקור בזוהר שמדבר על שתי הנשים שהיו לאדם הראשון (בראשית כח עמוד ב):

"רבי יהושע אמר, חוה הראשונה הייתה ולקחה ממנו והיא המזקת את הבריות, הה"ד ויקח אחת מצלעותיו זו היא הראשונה שנלקחה ממנו על שהיא רוח מזקת, ויסגור בשר תחתנה שהקים אחרת במקומה, רבא אמר זו היתה בשר והאחרת לא הייתה בשר ומאי הוות אמר רבי יצחק זוהמא דארעא ושמריה".

כעת השאלה ממוקדת יותר:

האם יש קשר בין 'ספרי קדמאי' לבין אלפא בית דבן סירא, החיבור הפרודי הלועג לתורתנו הקדושה?!

נשמע לא הגיוני בעליל…

אגב, שימו לב שבשני המקורות מדובר על כך שהאישה ברחה (ערקת, בארמית הזוהרית) מבעלה, אדם. (אגב: גם רבינו חננאל מדבר על בריחת האישה, אבל הוא חי לכאורה אחרי כתיבת שני המקורות הנ"ל).

מי שעלה על הדמיון בין שני המקורות, בין הזוהר לבין א"ב דב"ס, לא היו המחקרים, כי אם הגאון החריף והבקי הרב מנחם מנדל כשר, בחיבורו 'תורה שלמה'.

ושימו לב מה הוא כותב על דברי הזוהר הנ"ל, ואני מצטט:

"ונראה דמה שכתב בשם ספרי קדמאי הוא אותה אגדה שלפנינו [=באלפא ביתא דבן סירא] שמבואר שברחה ממנו עוד מקודם".

אז הסיפור נגמר? שני מקורות המתנבאים כאחד…

ממש לא… העסק רק מתחיל להסתבך…

בריאה שניה

כי במדרש בראשית רבה מובאים הדברים הבאים מפי רבי יהודה בר רבי:

"ויאמר האדם זאת הפעם – רבי יהודה בר רבי אמר: בתחילה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגהּ ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה. הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם".

הנה כי כן גם אצל חז"ל מדובר על בריאה כפולה של אישה עבור האדם!

אגב, צריך לשים לב לקרוא נכון את המילים "והפליגהּ ממנו" – הקב"ה הפליג אותה מהאדם, ולא שהיא [האישה] ברחה והפליגה ממנו למדינת הים… ואני מזכיר את לשון הא"ב דבן סירא, המספר שהאישה ברחה: "והלכו אחריה והשיגוה בתוך הים"…

בכל אופן רבי יהודה לומד שלאדם היו שתי נשים מתוך פסוק. עכשיו תראו מה הראב"ע כתב על פסוק זה:

"ויאמר אז אמר זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי, כמוני, כי ממנו היה. ודבר לילית דרש."

הראב"ע מכיר את האגדה מהאלפא ביתא, בדבר שתי נשים, שם האחת לילית, והוא טוען שזה לא פשט הפסוק.

וזה באמת דרש גמור, שהפוך מהפשט וסותר אותו, כי המילה 'הפעם' אין פירושה כמו בשפה העברית החדשה, אלא יש לה משמעות אחרת לגמרי. אולי בהזדמנות נעסוק בכך בהרחבה. כמו הרבה דרשות אצל חז"ל ועוד יותר מכך בחסידות ובקבלה, הדרשן קורא את הטקסט הקדום לא בשפה שבה הוא נכתב, אלא בשפה מאוחרת. גם היא עברית, אבל עברית שונה.

על כל פנים משמע שהראב"ע, כפשטן, לא הסכים לדרשתו של רבי יהודה.

אבל הוא לא היחיד וגם לא הראשון שמתנגד לדרשה זו.

כבר רס"ג, בתקופת הגאונים, כתב שזו "דעה כוזבת" לחשוב שלאדם היו שתי נשים:

"כשקראו אחדים מאנשי כיתתנו, שבראשונה אמר זכר ונקבה ברא אותם – ואחר כך הוסיף (וסיפר) שנית על יצירת חוה חשבו מקצתם ששתי נשים נבראו לאדם: אחת מעפר כמותו והשניה מצלעו, וכשקראו זאת הפעם ראו בזה ראיה שהיתה לו אשה לפניה.

וכבר הקדמתי דברים נגד הדעה הכוזבת הזאת בראש פרשת אלה תולדות ואמרתי שכל הכתוב בפרשה הזאת הוא באור ופרוט ממה שנאמר קודם בדרך כלל וכמו שהישנות בריאת האדם כאן אינה מורה על בריאת אדם שני ואינו אלא פרוט בריאתו שהרי לא … ואמר רק זכר ונקבה ברא אותם. וכוונת "זאת הפעם" אינה שהיתה לו אשה שניה, אלא שהיתה ראיה שניה"

אני לא נכנס לשאלה כלפי מיהם 'אנשי כיתתנו' שנגדם יוצא רס"ג, תן לחכם ויחכם עוד.

בכל אופן, דברי רבי יהודה בר רבי ברור מיללו שלאדם היו שתי נשים. אז אולי… הזוהר שאב את הרעיון של שתי נשים מדברי רבי יהודה? או מאותו מקור קדום ממנו שאב גם רבי יהודה?

אבל באמת יש חילוק ענק בין הדברים… בין הדעה הדרשנית שהובאה בגמרא, לבין מה שכתוב בזוהר ולהבדיל אצל 'בן סירא' המזויף.
כי רבי יהודה לא אמר שהיו שתי נשים לאדם הראשון, אלא שהייתה 'טיוטה' לחוה. טיוטה שהייתה ונמחקה, כדרכה של טיוטה.

וגם – הוא בכלל לא אמר שקוראים לה לילית…

ולא סיפר עליה סיפורי מופת וגבורה…

לפי רבי יהודה אין בעולם דמות של לילית, או כל אישה אחרת שמרחפת בחלל העולם, אשר הייתה אשתו של אדם.

אם כן הדיבור על שתי נשים לאדם הראשון אין מקורו בתלמוד. הוא מופיע אך ורק באלפא ביתא דבן סירא, ובזוהר הקדוש.

וכאמור, את הדמיון הזועק בין שני המקורות הציף הרב כשר זצ"ל.

השאלה כעת מי לקח ממי. האם הזוהר למד את רעיון שתי הנשים מהספר הפרודי הפסול? וקרא לו 'ספרא דקדמאי'?

נשמע מאוד מוזר. אמנם למדנו שהזוהר ציטט מקורות חול, כמו כתבי הרופא שבתי דונולו ואסף הרופא, אבל לצטט מספר שלועג לתורה הקדושה, ומלא תאוות וזימה?! איך אפשר להעלות על הדעת דבר כזה!

אז אנו מוכרחים לומר הפוך, שאלפא ביתא דבן סירא, שחובר בתקופת הגאונים, הוא לא המקור, אלא אדרבה, הוא העתיק מהזוהר את רעיון שתי הנשים לאדם הראשון, ועיוות אותו כדרכו.

ואם נכונים דברינו, יוצא שיש לנו הוכחה אלימתא לקדמותו של הזוהר הקדוש, ופרכא לאלו שסוברים שהוא נכתב בתקופת הראשונים על ידי ר' משה די ליאון. הרי אלפא ביתא מסתמך על הזוהר! משמע שהזוהר היה קיים כבר בתקופת הגאונים.

ונסיים בביטוי הפותח את הזוהר, אשר הקנה לו את שמו:

"והמשכילים יזהירו".

נספח 1:

לכאורה מצינו מקור קדום לכך שלאדם הראשון היו שתי נשים.

כך כתב הרשב"א בפירושו למסכת כתובות דף ח עמוד א:

"הא דאמרינן הכא מר סבר חדא יצירה הואי ומר סבר תרתי יצירות הוו, פי' מאן דאמר חדא יצירה הואי סבר זנב הוה ומאן דאמר תרתי יצירות הוו קסבר שני פרצופין הוו וכן מפורש בריש פרק עושין פסין במס' עירובין, ורש"י ז"ל שפי' כאן בהיפך אינו נכון, ור"ח ז"ל פי' חדא הואי חוה לבדה נוצרה מן הצלע ומר סבר שתי יצירות הוו לו אחת נוצרה עמו מקודם וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו ע"כ.

ואכן ראיתי שבכמה ספרים ציטטו את הדברים הללו כסייעתא לדעה הקבלית שלאדם היו שתי נשים.

אבל מי שיפתח את פירושו של רבינו חננאל יגלה שחסר לנו פה הסיפא של דבריו, שהופכת את כל משמעות הדברים!

וזה לשונו של רבינו חננאל:

פירוש: מר סבר חדא יצירה הואי – חוה לבדה נוצרה מן הצלע. ומר סבר שתי יצירות הוו – כלומר, אחת נוצרה עמו מקודם וברחה ואחר כך ברא לו חוה מצלעו. ואסיקנא חדא יצירה הואי.

כלומר, הטענה שלאדם היו שתי נשים, לפי איך שר"ח קורא את סוגיית הגמרא, היא רק 'הוא אמינא', והיא נדחית לחלוטין. למסקנת הגמרא – והיא כמובן מסקנת ר"ח שכך קורא את הסוגיה – אין אפשרות שלאדם היו שתי נשים!

בטעות הובאו דבריו של ר"ח כפי שצוטטו ברשב"א, ובלי המסקנה שלהם, ומזה למדו כמה מחברים בטעות שדעת ר"ח היא שהיו לאדם שתי נשים, מה שלא עלה על דעתו מעולם, ולא עוד אלא שרצה לומר הפוך, שמסקנת הגמרא שלא היה דבר כזה!

וחידת בונוס למתקדמים: האם יש קשר כלשהו בין דברי ר"ח לבין דברי הזוהר?

נספח 2:

בספר תוספות השלם על הפסוק "זכר ונקב בראם" (בראשית א כז) כתוב כך:

"יש אומרים שנבראת לילית עמו והייתה רוצה לעלות על האדם ושנאה ותברח ממנו ופרחה באוויר".

נשמע לכם מוכר?

זה בדיוק הסיפור שמובא בספר הפסאודואפיגרפי דבן סירא. בריאת אישה שניה, ושמה לילית, והיא בורחת…

הנה לפנינו עוד דוגמה כאובה לכך שטעו בו לחשוב שהוא מדרש קדוש מרבותינו התנאים, בשעה שהוא חיבור שנועד ללעוג לתורתנו הקדושה.

זוהי "דעה כוזבת", לפי דעת רס"ג, שחדרה לתוך ספרי הקודש.

נספח 3:

החיד"א בספרו 'פני דוד' מקבל את הטענה שלאדם היו שתי נשים. הוא לומד זאת משני מקורות, מהזוהר ומאלפא ביתא דבן סירא (!):

והוא חוזר על כך גם בהמשך ספרו:

"דחוה הראשונה נבראת בתחילה ולא רצתה להשתעבד ופרחה ונבראת חוה, והראשונה היא לילית".

נספח 4:

עוד כתוב בזוהר הקדוש:

ולילית לא היתה עזר כנגדו, כמו שכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו, כלומר שהיתה קליפה רעה ולא היה סומך עליה, והיתה עמו עד אותה שעה שכתוב, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, כי אז הוסרה ממנו. תא חזי, אדם אחרון כל הנבראים היה, לכן היה צריך לבא לעולם אדם שלם, לפיכך הוסרה ממנו לילית וניתנה לו חוה תחתיה.

נספח 5:

כשגגה היוצאת מלפני השליט, שר בית הזוהר הרב יצחק בצרי שליט"א, בספרו אוצר הגלגולים, הביא את דברי הספר הפסול, הגדוש בהזיות ובתועבות, 'אלפא ביתא דבן סירא' כאסמכתא לדעה הקבלית שהיו לאדם שתי נשים – ובטעות כינהו 'מדרש', בשעה שחז"ל כמובן לא כתבוהו, ואם היו מכירים אותו – אין ספק שהיו דנים אותו לשריפה.

הנה צילום מתוך הספר הנ"ל: