"אם רגלסון לא ידפיס את השירים שלך, הריהו מלאך המוות של השירה העברית"
"סכין חדה בידי ואני חותך את המשורר הזה".
את החוברת הצנומה הזאת שלפניכם, הנקראת 'ספר החיים', רכשתי לפני כשמונה שנים. לא התוכן שבה תפס אותי. עד היום לא קראתי אותה בכלל. מה שמשך אותי זה זהותו של המחבר.
יעקב לבנוני הוא משורר דגול, מהשורה הראשונה של המשוררים בדורו. גדולי המשוררים והסופרים הפליגו בשבחו, והוא מביא את מכתביהם באחת מחוברותיו. הנה כמה מהביטויים שנאמרו לשבחו:
"אתה סולל דרך חדשה בשירה העברית. עתיד אתה להיות משורר העולם" (ביאליק)
"משורר גדול של הדור הזה" (טשרניחובסקי)
"התורני והמופלג המשורר יעקב לבנוני שלמד בשקידה בישיבות, חריף ובקי ומושלם במעלות" (הרב קוק).
מה שמוזר, זה שאף אחד מכם לא שמע על יעקב לבנוני, ולא קרא את שיריו. גם בבתי הספר לא לומדים אותו, וחוקרי שירה לא מכירים אדם כזה.
ולמה זה מוזר? כי היו אמנם אנשים גדולים שנשכחו, אבל עד כדי כך – לא מצאנו. אחד מגדולי המשוררים שכיום בכלל לא מכירים את שמו? ואיפה הצאצאים שלו, מדוע לא דאגו לשמר את זכרו?
בהתחלה חשבתי שמדובר בדמות בדויה. אבל כשפתחתי את החוברת גיליתי את "תמונת המשורר הרב יעקב לבנוני שליט"א", ויש שם אדם אמיתי, חובש מגבעת…
ואולי גם התמונה בדויה, כלומר גנובה ממישהו אחר?
בהמשך הגיעה לידיי חוברת נוספת שהוא כתב: "ספר הזכרונות מאת המשורר והסופר הרב יעקב לבנוני". חוברת זו נדפסה בירושלים בשנת תרצ"ז, והיא מכילה תיאור של כל מה שעבר עד שבא לארץ ישראל.
אגב, כבר מהחוברת הראשונה, מתוך הלשון של לבנוני, הבנתי די מהר שהוא לא צבר, אלא דובר יידיש. העברית מגומגמת אצלו.
והנה בתחילת החוברת מופיעה הקדמה מאת המשורר יוסף צבי רמון, שבדיוק כתבתי עליו ספר לאחרונה.
מה קורה כאן? האם המשורר באמת כתב את ההקדמה? האם ידע את סוד זהותו האמיתית של המחבר? ואולי… הוא עצמו המחבר? או מישהו ממקורביו?
תעלומה…
כמה שנים אחר כך ראיתי שמוכרים חוברת נוספת של יעקב לבנוני. קניתי גם אותה. "ספר המכשף הירוק".
איזה שם מלחיץ…
גם כאן, הפלא ופלא, מצורף מאמר של יוסף צבי רימון!
מה קורה כאן?!
מפה לשם הגעתי לחוברת נוספת שלו, שבה הוא מספר שהיה בן בית אצל הרב קוק:
אבל לא ידוע לנו על אף יעקב לבנוני בבית הרב קוק, וגם לא בישיבת מרכז הרב (כפי שהוא רומז באחד מספריו שהוא למד בה).
העיתון 'דבר'
החלטתי לחפש מידע במאגרים באינטרנט.
ובכן, בגוגל אין כלום, וגם לא בגוגל ספרים.
באוצר החכמה – מאומה.
פתחתי את האתר 'עיתונות היסטורית' והקלדתי את השם 'יעקב לבנוני'.
הייתה רק תוצאה אחת – מאמר שפורסם בעיתון 'דבר', בתאריך 14 מאי 1937.
הכותב מספר כך:
"הוקרו לפניי חיבורים אחדים ממשורר אחד מבני הדור. ועד שראיתי גוף הספר ראיתי את ההסכמות שנתנו לו, ואחזו בי אימה ויראה ופחד ורתת. אכן, יש גאון בקרבנו ואנו לא ידענו".
הוא מביא כמה מההסכמות המופלאות ואחר כך כותב:
"פליאות רבות בעיניי. פליאת השתיקה הגדולה. פליאה שלא נשמע שם המשורר בכינוס הסופרים הצעירים. פליאה שנשכח קיומו ממסדרי המסיבות לסופרים הדתיים בירושלים".
"ואני", מוסיף הכותב, "כפירה נכנסת בלבי, וספק לא אוסיף אדעהו: לחינם טרח ידידי הד"ר ציגנמילך. המשורר יעקב לבנוני רצח את נפש אביר הפילוסופיה רבי שמעיה".
מה?!
מי זה ד"ר ציגנמילך, אני שואל את עצמי, ומי רצח את מי? ומיהו רבי שמעיה?
העסק מסתבך…
סיפורו של רבי שמעיה זצ"ל
אז הלכתי אחורה במאמר העיתונאי על ההתעלמות מגדול המשוררים יעקב לבנוני, והתחלתי לקרוא מההתחלה.
המאמר נפתח בשורה הבאה:
"ידידי החכם ד"ר ציגנמילך כתב מחקר מעניין וחשוב על אודות 'אביר הפילוסופיה העברית, רבי שמעיה מוצאי שבת ס"ט".
וממשיך הכותב:
"שמו של אביר הפילוסופיה העברית לא היה ידוע כלל עד שגילה אותו ידידי הד"ר ציגנמילך. והיאך גילה אותו?
חכם זה, המחטט כל ימיו בכתבי יד עתיקים ומגלה צפונות חדשים לבקרים, רגיל לחתוך את בטן לבושי הספרים, למען בלש מאחורי עור הכריכה: שמא השתמש אחד הכורכים במגילה שעיין לא ראתה אותה – ויהי זה שכר עמלו.
אכן, יגעת ולא מצאת – אל תאמין. עשרים שנה לא נלאה הד"ר ציגנמילך מהציץ מאחורי פרגוד העור של ספרי קדמונים, עד שראה ברכה ביגיעו. בהסירו את עור כריכת אחד מכתבי היד העתיקים, וימצא חתיכת קלף, ואחר שניקה אותה ויקרא בה את הכתב הזה:
"… ואין (ספק) שאתה רבי שמעיה הגדול ב(דור)נו ובכל הדורות (שקדמו ל)ך. הפילוסופיה שלך אלוהית. ואתה (כמ)עט מלאך. מי יודע אם (רא)וי דורנו לאורך".
כך כתוב באותו כתב, לפי תיקוניו של ידידי ד"ר ציגנמילך בטקסט הלקוי".
בשלב הזה החושים שלי מתחדדים. נראה שנפלתי על מאמר מעניין מאוד. חיפשתי אתונות (יעקב לבנוני) ומצאתי מלוכה – תגלית על פילוסוף אלוהי בלתי ידוע!
המשכתי לקרוא:
"ידידי החכם, אחרי שמצא את הכתוב ופענחו סגר בעדו, וישב שנתיים ימים וחיפש ויגע ועמל והעלה:
א) את התקופה בה נכתבו דברי מכתב ההסכמה. הבדיקה החימית והפליאוגרפית, הוכיחו שהמכתב נכתב במאה הט"ו-הט"ז בין 1483 ו-1527.
ב) את שם כותב המכתב. אחרי שנודעה התקופה, יגע ד"ר ציגנמילך וחקר את סגנון בני הדור, את הרגלם לכתוב מכתבים, חיפש בין רחבי הלב שביניהם, שהיה בכוחם לדון בדברים שבפילוסופיה, והעלה שהאחד המיוחד שיכול היה לכתוב את המכתב הוא רבי אליהו דל-מדיגו, יהודי הרנסנס, הוא ולא אחר.
ג) מי היה רבי שמעיה. שם המשפחה מוצאי־שבת והשימוש המוקדם במילה ס"ט, סייעו בידו לחפש ולמצוא את תולדות משפחתו של רבי שמעיה בין המשפחות שהתייחסו על בעלי מצוות בישראל, ומצא את רבי שמעיה הגדול שומר־שבת, ועל שמו התייחסו אלה שכינויים היה 'מוצאי שבת'.
ד) השפעתו של רבי ישעיה והפילוסופיה שלו על בני דורו. הד"ר ציגנמילך העמיד לעצמו פרובלימה: איש כר' שמעיה שאליהו דל-מדיגו מעיד עליו שהפילוסופיה שלו אלוהית והוא כמעט מלאך, ומסופק הוא אם ראוי דורו לאורו – ודאי השפיע מאורו על כל בני דורו.
ישב החוקר על יצירתו הרוחנית של כל אותו הדור, שקיל וטרי וחקר ודרש וימצא שכל סוברי הדור, ובייחוד הוגי הדעות שביניהם, רוחם ממקור אחד יצאה. יש שיתוף מחשבה בהשקפת כולם. אין ספק לפיכך, שכולם מבור אחד שתו – ובין כל כתבי הדור לא נמצא המקור הזה.מתוך זה הכיר ידידי ד"ר ציגנמילך את תוכן כתביו האבודים של רבי שמעיה מוצאי שבת, ומתוך עסק קפדני ומדוקדק בכתבי בני הדור, הצליח ועשה רקונטרטוקציה מיצירתו של רבי שמעיה, והבדיל בהם כתבים מימי בחרותו וכתבים מימי עמידתו, והבדיל בין הנוסחאות השונות של המעתיקים שכולן אבדו מאתנו.
ואם כי חבל על דאבדין, אפשר לאמור שביצירתו של ד"ר ציגנמילך קם רבי שמעיה לתחיה".
זה החצי הראשון של המאמר, שכותרתו 'אפיקורסות'.
עכשיו אנחנו יודעים מיהו ד"ר ציגנמילך, וגם כבר מבינים שהמאמר שחשבנו אותנו לפתרון תעלומת יעקב לבנוני ויחשוף את זהותו האמיתית, הוא בעצמו בדיה אחת גדולה…
"רבי שמעיה שומר שבת" ו"רבי שמעיה מוצאי שבת" – לא היו אנשים כאלה מעולם.
יתר על כן, אפילו ד"ר ציגנמילך לא היה ולא נברא. חיפשתי בגוגל אם יש בכלל שם משפחה כזה, וראיתי שאין.
התוצאה היחידה שהופיעה לי היא בכתבים של עגנון, שמספר על… פרופ' ציגנמילך! (אם הבנתי נכון – בסיפור 'בארה של מרים').
האם יש קשר בין הד"ר ציגנמילך לפרופסור ציגנמילך? סה"כ זה שם משפחה בלתי-מצוי… 🙂
(אגב, ציגנמילך ביידיש: חלב עיזים.)
תעלומת הכותב
על כל פנים המאמר היחיד שמזכיר את יעקב לבנוני, עוד בחיים חיותו, מתברר כמהתלה גמורה, מרישא ועד סיפא.
אבל מה המטרה של הכותב? מדוע הוא מגחיך את סיפורו של לבנוני? ומיהו בכלל כותב המאמר?
הצצתי בסוף המאמר, ומצאתי את החתימה: איו"ב.
נו! עוד תעלומה שאני צריך לפתור! כמה אפשר…
חיפשתי הרבה זמן מיהו הכותב בעל שם העט 'איו"ב' ולא מצאתי.
החלטתי לעשות חיפוש בגליונות העיתון 'דבר', עם המילה 'איוב', ומצאתי עשרות מאמרים מאת הכותב האלמוני הזה.
כמעט כולם הומוריסטיים, בעלי נטיה חזקה שמאלה. ניכר שהוא בקי בספרות התורנית.
אבל מי הוא?
איש אשכולות
כשכמעט התייאשתי, התגלגלתי לערך ויקיפדיה מאוד מעניין – על חכם אחד ש הרצה וכתב בעברית, בערבית, באמהרית, ברוסית, בפולנית, באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, באיטלקית וביידיש.
ולטענת בתו אלו רק מעט מהשפות שידע. בסך הכל הוא שלט ב-28 שפות.
אף-על-פי שהיה נשוי ואב לבת ומבוגר יחסית, התנדב במלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי. הוא שירת תחילה כטוראי ומשהכירו שם בידיעותיו ובכשרונותיו מינוהו למדריך ואחר-כך לרב צבאי.
כשביקשו ממנו להיות רב צבאי, הוא בכלל לא היה דתי. אבל הוא נענה להצעה, ולשם כך חזר לקיים מצוות כבנעוריו. הכשיר את המטבח, הניח תפילין, וכו'. מפה לשם – חזר בתשובה "על אמת".
אבל בעיקר הוא היה היסטוריון. הוא פרסם כ-15 ספרים ולמעלה ממאתיים מאמרים על נושאים מדעיים, היסטוריים, חינוכיים ותרבותיים.
ואיך זה קשור אלינו?
אותו חכם ואיש אשכולות פרסם בקיץ 1940 מאמר חריף כנגד חסידות גור ומנהיגה בעיתון דבר, בסגנון עוקצני והומוריסטי שמזכיר את המאמר על יעקב לבנוני וד"ר ציגנמילך.
על המאמר חתם הסופר בשם העט – איו"ב.
(אגב: בתגובה שלח הארגון 'התאחדות חסידי גור בארץ ישראל' מכתב מחאה חריף כנגדו לעיתון הצופה)
מיהו איו"ב?
ובכן, מדובר באהרן זאב אשכולי. יליד 1902, שנפטר בשנת 1948.
כשמו כן הוא – איש אשכולות.
אז הוא זה שכתב את המאמר היחידי בעיתונות העברית על ספריו ויצירתו של יעקב לבנוני, והביע תמיהה מדוע הסופרים והמשוררים לא מפרגנים לו כדבעי.
וזה מעניין מאוד, כי במקרה אשכולי נפטר באותה שנה שבה נדם מעיין היצירה של יעקב לבנוני.
החוברות האחרונות שפרסם לבנוני, לפי קטלוג הספריה הלאומית, היא 'בניין בית המקדש' ו'זכרון חיים', שנדפסו בשנת תש"ח.
אז רגע… אולי אשכולי הוא הוא יעקב לבנוני?
מתי נפטר לבנוני?
שתי סיבות שלא. ראשית, הסגנון של אשכולי משובח ומהוקצע, חד כתער. הסגנון של לבנוני משובש ומבולבל (הוא עולה חדש).
שנית, בארכיון הספריה הלאומית שמור מכתב מאת יעקב לבנוני, אל דב סדן.
בתיאור הפריט נכתב בקטלוג הספריה:
"גבעתיים, כז באדר א תשכ"ז. בענין תרגום הרומן "דורות נשברים" מאת משה אפרתי מיידיש לעברית".
האמנם מדובר במיודענו?
קשה לי לחשוב שהיה בעולם עוד יעקב לבנוני שהתעסק בספרות בשם יעקב לבנוני…
אבל אם יעקב לבנוני זה שם בדוי, וכל הדמות שלו היא פיקטיבית, למה שהוא יכתוב בכובע הזה אל דב סדן?
התעלומה מסרבת להיפתר… מיהו יעקב לבנוני?? עדיין לא הצלחנו לפתור את החידה. היא רק הולכת ומתעמקת…
ומה תגידו על הדף הבא, המצוי באחת מחוברותיו?
האם זה קצה חוט או שמא הונאה נוספת?
בכל אופן נראה לי שהרווחנו משהו מכל המסע הבלשי הזה – נחשפנו לדמותו של א"ז אשכולי. אדם מעניין ללא ספק.
רב צבאי, סופר, היסטוריון, הומוריסטן, חוקר, מחנך, פעיל ב'הגנה', דובר 28 שפות, חוזר בתשובה, מייסד היחידה להנצחת החייל, ועוד ועוד…
מה הסיפור של ד"ר ציגנמילך
לסיום אני רוצה לחזור אתכם לתיאור המשובב של ד"ר ציגנמילך – זוכרים אותו?
מה ביקש אשכולי לומר בסיפור הזה על חוקר דגול שמגלה דברים סופר-משמעותיים, שלא היו ולא נבראו. למה הוא רומז?
בויקיפדיה נכתב על אשכולי:
"מקום מרכזי בהגותו ועבודתו המדעית הקדיש לרעיון המשיחי ביהדות".
"הוא כתב שלושה כרכים על תולדות התנועות המשיחיות בישראל, שרק הראשון מהם ראה אור. כמו כן פרסם אשכולי את כתביהם של שלמה מולכו ור' חיים ויטל".
"בין היתר הוציא אשכולי מהדורה מורחבת של שבחי ר' חיים ויטאל, ספר שיצא לאור לראשונה בשנת תקפ"ו, ובו האשמות כבדות וביטויים מיניים בוטים נגד אנשים וקהילות בסביבתו של ר' חיים ויטל".
המהדורה הזאת עוררה סערה גדולה, סביב אמינותו של החיבור (תוכלו לקרוא על כך בויקיפדיה ובגוגל).
עכשיו נחבר את זה לדמות האמיתית היחידה שהוזכרה במאמרו של איו"ב-אשכולי – הרב אליהו דלמדיגו. מי הוא היה?
פילוסוף אריסטוטלי ותאולוג יהודי רציונליסטי, מחבר ספר 'בחינת הדת', בו מתח ביקורת על תורת הקבלה, ופיקפק באותנטיות של ספר הזוהר.
אתם מבינים?
ד"ר ציגנמילך (שלא באמת קיים) מוצא כתב יד עתיק (שלא באמת קיים) מאת ר' אליהו דלמדיגו, שבו הוא משבח את אחד מגדולי דורו (שלא באמת קיים) שכולם הושפעו ממנו בתורתם (שלא באמת קיימת).
במילים אחרות: הכל בדיה, כל הדמויות וכל התורות, כל הגילויים וכל הכתבי יד, חוץ מדבר אחד –
ר' אליהו דלמדיגו.
והמבין יבין…
