המיליונר הדתי שעמד בראש 'חובבי ציון'

באחד המאמרים סיפרתי כאן על ר' שמואל ברבש, "שר האוצר של הציונות" ומקורבו של הרצל, שהיה ירא שמים ושומר מצוות. הפעם נספר על ה"חברותא" שלו בפעילות הציונית, הלא הוא ר' אברהם גרינברג, אשר כיהן בתור יו"ר 'הוועד האודיסאי' – ועד תנועת 'חובבי ציון'.
אברהם גרינברג נולד בשנת תרכ"א בעיירה של בסרביה. בצעירותו קיבל חינוך תורני. ראשית דרכו הציבורית היתה בעיר קישינוב, ושם הוא השפיע רבות בחיי הקהילה היהודית. מאז הוא כונה בפי חבריו בשם ר' אבריימל'ה קישינובער.

בימים ההם הוא הצטרף אל חובבי ציון, והיה בכך חידוש גדול. רוב אלו שהצטרפו אז לפעילות הציונית היו יהודים מהמעמד הבינוני, אולם גרינברג היה עשיר גדול, סוחר מפורסם ובעל אחוזות, ומעטים כמוהו מקרב יהודי רוסיה נתנו ידם לתנועה הלאומית שהיתה אז בראשיתה, ועתידה היה לוט בערפל.

בערך בשנת 1889 קבע גרינברג את ביתו באודיסה, ושם נכנס בראשו ורובו לעבודת הציבור והעפיל בהנהגת תנועת חיבת ציון, עד שהיה מעוזריו הקרובים של ד"ר יהודה ליב פינסקר, שעמד בראש התנועה.

הקמת הועד האודיסאי

גרינברג הוא טרח רבות בהשגת הרישיון להקמת 'הוועד האודיסאי', וחתם את שמו בין המייסדים הרשמיים, וגם הלווה לוועד (ביחד עם ידידו ברבש) את כסף הערבון שהיה צריך להכניס לקופת הממשלה. כאשר הוקם הוועד, נבחר גרינברג כאחד מחבריו, ושימש בתור גזבר.

בשנת תרמ"ז התקיימה הוועידה השלישית של חובבי ציון, שנקראה "ועידת דרוסקניק". בועידה זו התחוללו וויכוחים עזים על היחסים המתוחים שבין החילונים והדתיים בקרב חובבי ציון. בוועידה ביקש הרב שמואל מוהילבר, מראשי התנועה, להעמיד בראשה "יהודים כשרים", כלומר שומרי מצוות, וזאת לאור העובדה שיותר ממחצית מחובבי ציון היו שומרי מצוות ברמה מסוימת.

לפי החלטת הוועידה נשארה ההנהגה באודיסה, בראש ההנהגה המשיך לעמוד יהודה לייב פינסקר, משה לייב ליליינבלום נבחר שוב לתפקיד מזכיר. מעתה תפקידו של פינסקר נקרא "גבאי ראשון", כמו כן נבחרו ששה "גבאים יועצים". שלושה מהיועצים היו רבנים מגאוני הדור: הרב שמואל מוהילבר, הרב מרדכי אליאשברג והרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב); והשלושה הנותרים היו: ר' שמואל יוסף פין, ושני עסקנים חילונים – ישראל יסינובסקי ומאיר פריידנברג. מלבד היועצים נבחרו גם שלושה עשר "גבאים נכבדים", רובם רבנים וסוחרים עשירים. בין ה"גבאים הנכבדים" נבחר גם ר' אברהם גרינברג.

למען ישוב הארץ

ביוזמתו ובהשתתפותו של גרינברג התארגנה קבוצה של יהודים עשירים שקנו את את אדמות גוש חלב שבגליל העליון. בנוסף, הוא ארגן מבצע גדול להצלת המושבה יסוד המעלה מפני נושיה, על ידי רכישת כמה מקרקעותיה. הוא השיג עזרה של הברון רוטשילד ליסוד קסטינה (באר טוביה), והשפיע על יק"א לטובת ביסוס היישוב היהודי בארץ.

בשנת תרנ"ח, יחד עם שני חבריו העסקנים הציוניים ר' שמואל ברבש ור' חיים עטינגר, ארגן אברהם גרינברג פרויקט של שליחת אתרוגי ארץ ישראל למרחבי הגולה. שלושת העסקנים עבדו בהתנדבות גמורה, מתוך רצון לסייע לישוב החקלאי בארץ ולקשר את יהודי הגולה לרעיון ישוב הארץ.

הרב יהודה ליב מימון, שר הדתות, סיפר בזכרונותיו: "אני זוכר שביתו של גרינברג היה תמיד פתוח לכל יהודי הבא אליו לתנות לו את צרותיו, ותמיד – ביום ובלילה – היה שומע ומשתתף בצערו של כל אחד ואחד. בעסקו בענייני הכלל לא שכח את ענייני היחיד".

יו"ר ועד חובבי ציון

אחרי שהתפטר ד"ר פינסקר, בשנת תרמ"ח, מתפקידו יו"ר ועד חובבי ציון, עלתה השאלה מי יחליף את מקומו בראש החברה. שמו של גרינברג עלה כאחת האופציות, ואף פינסקר עצמו המליץ עליו כמחליפו.

משה ליב ליליינבלום כתב כמה שנים קודם לכן לר' שמואל יוסף פין, מראשי ציוני וילנה: "הגביר גרינברג הוא איש הגון, מיליונר, "חובב ציון" באמת, מוקיר ספרותנו, וביתו בית איש-ישראל לכל דבר, וכסוחר גדול הוא בקי בהוויות העולם עד להפליא, ואין טוב ממנו לעמוד בראש 'חובבי ציון'".

ואכן לאחר מסכת ארוכה של לבטים נבחר גרינברג כנשיא הוועד, בשנת תרנ"ב, ושימש בכתר זה במשך שנים רבות – עד קיץ תרס"ו, בימי חולשתו ומחלתו האחרונה.

ר' אברהם גרינברג נפטר בעיר פרנקפורט בכ"ח באב תרס"ו.

יהי זכרו ברוך.