על מאמרי האחרון, "תשובה במחתרת", המתאר את שיבתו של אברהם (יאיר) שטרן הי"ד לאמונה היהודית ולמצוות, קיבלתי מספר תגובות מעניינות, החולקות על קביעתי כי שטרן חזר בתשובה, האמין בה' וקיים את מצוות התורה.
ראשית אסביר למה הקביעה שלי היא דרמטית – משום שמשמעותה היא ששני ראשי המחתרות, שתרמו לגירוש הבריטים מהארץ ובכך הכשירו את הקרקע להקמת המדינה (לדעת כמה חוקרים נכבדים), היו שומרי מצוות! לא רק דוד רזיאל – מפקד האצ"ל המוכשר, שהיה הדומיננטי והנערץ מבין המפקדים על האצ"ל בכל תקופותיו, אלא גם ידידו (עד הפילוג) אברהם שטרן, מפקד הלח"י, היה מאמין ושומר מצוות. ובכן, בעיני הגישה היסטוריונית הרווחת, שצבעה את התנועה הציונית ופעילויותיה בגוון חילוני ולעיתים אף נוכרי, מונח על שולחנה דבר שקשה לה לעכל.
אביא כאן שתי תגובות שקיבלתי, כלשונן, בעילום שם כותביהן.
חוקר נכבד, שכותב רבות על אישי התקופה, כתב לי הודעה קצרה:
"יאיר לא היה מאמין, הוא היה אפיקורס".
ביקשתי ממנו מקור להודעה דרמטית זאת, שלדעתי משוללת מיסודה. הוא אמר שיחפש וישלח לי. בינתיים חלפו כמה חודשים, ועד היום (אייר תשפ"ד) הוא לא שלח.
על כל פנים, גם אם יימצא מקור כזה כפי שהוא הבטיח, נצטרך לעמת אותו מול שלל המקורות שהבאתי במאמרי, הן מאנשים 'דתיים' והן מ'חילונים', שהעידו לפי תומם כי יאיר האמין בה', התפלל, וקיים מצוות. יאיר עצמו התבטא כמה פעמים על אמונתו. בין היתר כתב: "איזה אושר שאני מאמין! התפילה הכנה מזככת את הנשמה, מחזקת את הלב, מאירה את העולם".
תגובה מפורטת יותר כתב לי חוקר אחר, שבקיא מאוד בביוגרפיה של שטרן. הוא הודה ששטרן חזר בתשובה, אך הקפיד להדגיש שהוא לא היה דתי. מתוך דברי החוקר ניתן להבין את הרתיעה של חוקרים מסוימים מזיהויו של שטרן כ'דתי':
"יש במאמרך נטיה, כנראה מהמיית לבך, להפוך את יאיר לאדם דתי ממש כמו תלמידי מרכז הרב ולא היא. אכן הוא הושפע מדוד רזיאל וקיים את מצוות דת ישראל. אבל הפילוסופיה שמאחורי זה היא לא דתית – אלא לאומית וצבאית. יאיר נזקק לתפילה ולמצוות כדי לחזק אותו בצאתו למלחמה נגד אימפריה ענקית".
"בניגוד לדתיים והחרדים שרובם לא מוכן להסתכן ולשרת בצה״ל, יאיר נזקק לכוח האמונה כי הוא היה לבד. מנהיגות עמו הוקיעה אותו ובני עמו לא הכירו ואף בזו למלחמתו למענם".
"ואשר לבית המקדש – אני מאמין כי יאיר לא התכוון לבית המקדש כמו בימי שלמה המלך – אלא בהקמת ממשל עברי, פרלמנט עברי
ומערכת משפט עברית בירושלים. אלה סמלי השלטון, האדנות והעצמאות היהודית ולכך יש לשאוף".
לאור הדברים הללו, שמעט עמומים ביחס לשאלת האמונה, שאלתי את הכותב האם לדעתו יאיר היה אתאיסט או מאמין, וכך ענה:
"יאיר החל כאפיקורס וכאתאיסט אל בהדרגה הפך לשומר מצוות. אבל הוא לא הפך לחוזר בתשובה, או ל״דוס״ כפי שדוסים רבים רוצים להאמין כי זה מחזק אצלם כל מיני אמונות של ימים אלה. יאיר היה מהפכן, היה מדינאי, היה משורר והיה מנהיג. אם הוא היה צריך להתפלל כל הזמן כפי שהדוסים של היום נוהגים לא היה לו זמן להילחם ולהנהיג".
(נדמה לי שהדברים מדברים בעד עצמם ולא צריך להוסיף מילה.)
