הגאון רבי בן ציון אריה ציזלינג זצ"ל היה מגיד בוילנה ובירושלים. עבד כמורה ומחנך, וגם היה משורר ומלחין עממי. היה בן בית בכל מכמני השפה העברית, ויחד עם זאת בקי בספרות הגרמנית.
הוא פרסם שירים ב"הפלס", כתב שירי-עם וגם התאים להם נעימות משלו. בכל מחוזות ליטא נפוצו שירים אלה, ביחוד זכה לפופולריות השיר "אל תחרש" שנדפס בפורמט כיס. בנוסף תרגם לעברית משירי פרידריך שילר. בוילנה הדריך בדקדוק עברי את המשורר מ"צ מאנה.
עם כל זאת היה אדוק במצוות עד לקיצוניות. ספריית ההשכלה שהיתה ברשותו, חתומה ונעולה הייתה בפני כל זר, ורק הוא לבדו רשאי היה לעיין בה ולהשתמש בספריה.
הוא היה חובב ארץ ישראל נלהב, מכבד עבודה בכלל וחקלאות בפרט. כשאחיו רבי יהודה אידל פרסם חיבור "ילקוט ארץ ישראל" צרף הקדמה אליו ושירים בשבח החקלאות, על הקציר, האסיף ומצד שני מתנגד להסתדרות הציונית ולשימוש בלשון העברית כלשון דיבור יום-יומי.
הוא עלה לארץ עם אשתו מלכה בשנת 1905 ונפטר בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה.
דברי תורה ומעשיות חידושים ובאורים ממנו משובצים בסדור הגר"א ('אשי ישראל'), וכאמור גם כתב הקדמה חשובה ומרתקת שכתב בספר ילקוט תורת ארץ ישראל לאחיו, שראויה לעיון.
על מצבתו בהר הזיתים נחקקו השורות הבאות:
"פ"נ הרב ר' בנציון אריה ליב בר יוסף ז"ל ציזלינג
"יליד עיר שיוד והיה מחושבי עיר וילנא ומבחיריה בתורה ועבודה… צדקות מישרים עשית … משם הגדולים זכית, ומסורת רבנות מעודך לא אבית, נחבא אל הכלים תמיד היית, אמונה ויראת שמים ממעניך השקית, רובי תורתך למטרה זאת פנית, יעירו תלמידיך והנפשות עשית, העיר וילנא אשר גם היית, לעת זקנתו לירושלם עלית, יששכר עמך לו אות צפית בעיניך הה אלה לא ראית, נפטר ביום טוב בש"ק ז"ך שבט תרעה שנת ע"ר לימי חייו תנצבה"
(העתקתי מאתר הר הזיתים, מחילה על השיבושים).
את אהבת ארץ ישראל ועם ישראל הוריש הרב ציזלינג לבניו ולנכדיו, שתפסו מקומות חשובים בעשייה הציבורית בחיי הישוב היהודי בארץ, על כך אספר בפרק הבא.