הרב מנחם צבי ציזלינג נולד בליטא בשנת תרכ"ז (1867), לאביו הרב בן ציון, עליו סיפרנו בפרק הקודם.
היה תלמיד חכם גדול וחובב ציון, מתלמידיו של הגאון חובב־ציון הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, וכמו אביו לא רצה להשתמש באצטלת הרבנות.
אחרי נישואיו חכר אחוזות גדולות מידי הגרפים פוטוצקי וצפסקי. היה זה משק חקלאי מתקדם מעורב, שכלל תעשיית חלב, ספירט, בתי מלאכה עצמאיים, מכונות חקלאיות חדשות. גם גידול עופות וגם מכונות.
ביולי 1914 עלה עם משפחתו לארץ (אחד הבנים, מאיר אהרן, עליו נספר להלן, הקדים את המשפחה כולה ונסע ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב).
היה מורה לתלמוד בביה"ס "תחכמוני" ביפו, בין תלמידיו היה כנראה גם דוד רזיאל מפקד האצ"ל. הוא נתן "שעור עברי ראשון" בתלמוד ב"אגודת תורה" שעל יד בית הכנסת הגדול בהיותו בצריף, ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, היה חבר המועצה הראשונה של תל-אביב, וכזקן חבריה פתח את הישיבה הראשונה. היה ציר לאספת הנבחרים הראשונה ליהודי א"י.
השתתף בהנהלת מוסדות חסד (מושב זקנים, בתי-יתומים וכו'). ממיסדי שכונת בית-וגן (לימים העיר בת-ים). ממקימי בית הכנסת הגדול של תל אביב ברחוב אלנבי.
נפטר בתל-אביב, ב' טבת תרצ"ב (30.12.1931).
צאצאיו: יוסף, יצחק, יהודית, ומאיר אהרן ציזלינג, לימים חבר כנסת ושר החקלאות הראשון של מדינת ישראל, מחותמי מגילת העצמאות.
עם עלותו ארצה נכנס מאיר ללמוד בבית הספר הדתי-לאומי הראשון בארץ, 'תחכמוני', שם כאמור לימד אביו, ומשם עבר ללמוד בגימנסיה הרצליה.
הוא היה בין מייסדי קיבוץ עין חרוד והיה חבר בו עד יומו האחרון. היה פעיל בארגון ההגנה ובשנים 1941–1942 היה חבר המפקדה הארצית. היה חבר הנהלת הוועד הלאומי, ומראשי התנועה לאחדות העבודה.
היה חבר בולט בצוות שניסח את מגילת העצמאות. כיהן כשר החקלאות בממשלה הזמנית.
אהרו ציזלינג נפטר ב-1964 ונקבר בקיבוץ עין חרוד מאוחד.
בפרק הבא נספר על אחיו מאיר ציזלינג, העילוי שנועד לגדולות אך עזב את דרך התורה והמצוות.