כפי שכתבנו במאמרים קודמים, בספרות הקבלה יש לא מעט דמויות שאינן 'אמיתיות' ולא חיו בהאי עלמא, אלא הן דמויות ספרותיות, פרי מוחו של המחבר. הוי אומר, לעולם לא נוכל למצוא קבר שלהם בהרי הגליל.
אחת הדמויות המסתוריות והמוזרות ביותר בספרות הקבלה, לפחות מצד שמה, הוא ר' אמורא.
אמורא פירושו הכינוי "אמורא" שימש במקור לתיאור תפקיד שהיה קיים בבית המדרש – ה"אמורא" היה מבאר את דברי החכם בפני הציבור, ושימש כ"מתורגמן". זמן קצר לאחר תקופת התלמוד הפך 'אמורא' לכינוי כללי לחכמים שחיו לאחר חתימת המשנה ותפקידם הוגדר כמבארי המשנה. אגב, אותו דבר היה עם השם 'תנא', שבמקור פירושו היא 'שונה משניות' (גם בתקופת הגמרא), ובשלב מסוים הפך להיות כינוי מובהק לחכמים שחיו ופעלו עד חתימת המשנה.
ובכן, איך יתכן ששמו של האדם הוא 'אמורא'? תחשבו על תנא שקוראים לו 'תנא', או ראשון שקוראים לו 'ראשון'… 'אמורא' הוא כינוי ותואר ולא שם. אין בכל הספרות התלמודית והמדרשית אדם בשם 'אמורא' או 'תנא' (ע"ע הסיפורים על קברו של תנא קמא).
אגב, בחלק מכתבי היד וכן בנוסח רוב הדפוסים כמדומני, קוראים לו "ר' אמוראי'", ברבים. שם זה הנו מוזר עוד יותר, כי הרי מדובר באדם יחיד, והרי זה כאילו יקראו לאדם: רבי תנאים.
ר' אמורא נזכר למיטב ידיעתי רק בספר הבהיר, מספרי הקבלה המוקדמים ביותר. הבנת דמותו עשויה לשפוך אור על דמויות מסתוריות נוספות שיופיעו בספרים המאוחרים יותר, שאולי באו לעולם בעקבותיו של ר' אמורא.
אביא לפניכם הקדמה קצרה על הספר מתוך ויקיפדיה (איני לוקח אחריות על רמת הדיוק של הדברים):
"ספר הבהיר הוא מן החיבורים הראשונים בתורת הקבלה. זהות מחבר הספר וזמן חיבורו עלומים, אולם אזכוריו הראשונים הם בין מקובלי פרובאנס בראשית המאה ה-13. המסורת מייחסת את הספר לתנא רבי נחוניא בן הקנה, המוכר גם כדמות מרכזית בספרות ההיכלות והמרכבה, אשר מוזכר בראש הספר. לבד מהמשפט הפותח של הספר, המיוחס לרבי נחוניה בן הקנה, כל שאר דבריו מיוחסים לאמוראי ארץ ישראל וחכמים לא מזוהים (רבי ברכיה, רבי נחמיה, רבי אבון, רבי אמורא ועוד).
על פי ההשערה הרווחת במחקר כיום, צורתו הספרותית התגבשה ונערכה במהלך המאה ה-12 באשכנז ובפרובאנס, אף שהוא מבוסס על מקורות קדומים יותר שקשה למקמם ולתארם. ספר הבהיר הוא יצירה מצומצמת בהיקף של מאתיים סעיפים, רובם קצרים, שנכתבו בעברית ובארמית. הקטעים כוללים אוסף מדרשים בסגנון מדרשי חז"ל, שחלקם מיוחסים לתנאים ולאמוראים. הספר פותח במשפט "אמר רבי נחוניא בן הקנה: כתוב אחד אומר ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים", ועל כן כונה בפי המקובלים ספר הבהיר. ממשפט זה נלקח גם הכינוי "מדרש ר' נחוניא בן הקנה", בו השתמש הרמב"ן, אחד הראשונים שמזכירים את הספר, אך בין המקובלים התקבל "הבהיר" כשם הספר".
ספר הבהיר הופיע בעולם כמה עשרות שנים לפני הופעת ספר הזוהר. שני הספרים הללו הופיעו מתוך הערפל, והתקיים דיון בין החכמים והחוקרים מי כתבם. בשני הספרים הללו יש דמויות של "חכמים לא מזוהים", שאינם נזכרים כלל בספרות חז"ל.
אז מי הוא ר' אמורא, ומדוע לא נזכר שמו בגמרא – המלאה וגדושה בדברי האמוראים הקדושים?
לפני שניגש לנסות לפתור את החידה, אביא לפניכם כמה מהרעיונות שמובאים מפיו של ר' אמורא בספר הבהיר:
"ישב ר' אמורא ודרש: מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון הם פתחי עולם, ואין שער אלא פתוח, כד"א 'ופתח לנו שערי רחמים', כך אמר הב"ה: אוהב אני שערי ציון כשהם פתוחים, למה שהם מצד הרעה, וכשישראל טובים לפני המקום וראויים להיפתח הב"ה אוהבם מכל משכנות יעקב שכלם שלום".
ממשיך ר' אמורא ומבהיר את דבריו באמצעות משל (תופעה רווחת מאוד בחיבור זה, פי כמה וכמה מאשר במדרשי חז"ל):
"משל לשני בני אדם, אחד מזומן לעשות רע ועשה טוב, ואחד מזומן לעשות טוב ועשה [טוב], למי משבחין יותר, למי שרגיל לעשות רע ועשה טוב אולי יעשה פעם אחרת, הה"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב שכלם שלום, שנאמר 'ויעקב איש תם יושב אוהלים'".
ועוד אמר ר' אמורא:
"למה אלף בראש? שהיא הייתה קודמת לכל, ואפילו לתורה".
מי כתב את ספר הבהיר?
הרב החסידי ד"ר ישראל וינשטוק, חוקר הקבלה והחסידות ואיש 'המזרחי', פרסם מאמר יסודי על ספר הבהיר והגלגול המעניין שהוא עבר אצל המקובלים (שם המאמר: 'מתי חובר ספר הבהיר לפי המסורת?'. נדפס בתוך ספרו 'במעגלי הנגלה והנסתר'):
"הרמב"ן, ראשון המחברים המשתמש בספר במידה גלויה ורחבה, והמצטט בפירוש התורה שלו רבים מתוך מאמרי החיבור בשמו, ובזאת, למעשה, פרסם אותו בקרב האומה, קורא לו "מדרש רבי נחוניא בן הקנה"… [וזאת] על פי פתיחת הספר: "אמר רבי נחוניא בן הקנה". בקריאת שם לספר על דרך זו, לא היה כל חידוש. כידוע, נהגו כן בהרבה מן החיבורים הקדומים. כך נוצרו שמות הספרים, מעין "מדרש כונן", "מדרש תדשא" או "מדרש אבא גוריון". ובשיטה זו רשומים עד היום בכל הספריות כתבי יד אלמוניים ללא ספור.
לפי זה לא היה כמובן בשם "מדרש רבי נחוניא בן הקנה" משום ייחוס של הספר לאותו תנא. שהמחבר לא היה בדעתו לייעד את חיבורו לרבי נחוניא – אינו טעון ראיה".
"הרמב"ן אינו מייחסו לאותו תנא. בכל עשרות המובאות מתוך החיבור, אין הוא מקשר אף פעם אימרה מאימרותיו במישרין לר' נחוניא. ברור כי השם משמש רק לזהות את הספר על פי תחילתו, ותו לא".
"השם רבי נחוניא בן הקנה מופיע בספר הבהיר רק פעם אחת בלבד: במאמר הראשון, הנראה כאילו אינו מסוד החיבור אלא מעין פתיחה, מכוונת לפתוח את ספר הסוד באימרה בשם חכם הרזים הידוע".
ייחוס הספר בטעות לרבי נחוניה
בדורות הבאים הדברים התחילו להסתבך:
"עובדה היא, שאמנם אין בה כדי לעורר תמיהה, כי עם הופעת הספר בפרובאנס, היו חכמים – ואף מאלה שקראו לו 'ספר הבהיר' ולא 'מדרש רבי נחוניא בן הקנה' – אשר חשבו, על יסוד השם שבו נפתח החיבור, שאותו חכם הוא מחברו, או לפחות שהחיבור מתייחס אליו".
וינשטוק מביא כמה הוכחות לכך, למשל המקובל ר' יצחק בן יעקב הכהן כותב בפשטות:
"ספר הבהיר… אשר גילה ברמזים נסתרים ונעלמים למשכילי ישראל… ר' נחוניא בן הקנה".
ממשיך ויינשטוק:
"עד מהרה החל להיקרא החיבור בשם 'מדרשו של ר' נחוניא בן הקנה', וכך למשל קורא לו רבי טודרוס אבולעפיה. שינוי קל זה בכתיב השם, הטביע את חותמו באופן מוחלט על מובנו, ובעל כורחו היה עשוי להטעות את הרבים. לעיתים אנו מוצאים איך מקובל זה או אחר מתייחס למאמר שהוא מביא מספר הבהיר, כאל דבר שיצא מפורש מפי ר' נחוניא בן הקנה (אפילו במקום שבמקור גופו קרוי עליו שמו של חכם אחר…)".
כך למשל כתב רבי מנחם ציוני ["הציוני הראשון" – ראו עליו במאמרי כאן] בפירושו הידוע על התורה:
"וראיתי אני לבאר הנה דעת שני המאורות הגדולים, ר' שמעון בן יוחאי ור' נחוניא בן הקנה… ועתה עשה אוזנך כאפרכסת להבין דברי רבי נחוניא בן הקנה".
ורבי אברהם זכותא כתב:
"רבי נחוניא בן הקנה עשה את הבהיר הנעלם על סודות הקבלה".
רבי גדליה בן יחייא:
"ספר הבהיר שחיבר ר' נחוניא בן הקנה".
וכן כתבו עוד מקובלים.
אם כן גדולי המקובלים טעו וחשבו שהספר חובר על ידי רבי נחוניה, ושהרעיונות בו משקפים את דעתו, בה בשעה שהספר נכתב דורות רבים אחרי פטירתו של רבי נחוניה, ואין שום קשר, אפילו קל שבקלים בין רעיונות הספר לבין רבי נחוניה, שנזכר בו רק פעם אחת, ואף זה שלא בהסכמתו.
אין ספק שכמה מגדולי המקובלים, אשר את מימיהם אנו שותים בצמא, היו בעלי רוח הקודש, וזכו להשגות עליונות ונשגבות. ואף על פי כן, לא עמדה להם רוח הקודש להצילם מן הטעות היסודית הזאת. גם רבי נחוניה לא התגלה אליהם ולא גילה את אוזנם שלא הוא מחבר הספר. כלומר, רוח הקודש אינה ערובה לזיהוי מחברי ספרים, וגם לא לעניינים מחקריים אחרים. לתחומים אלו נדרשת חשיבה מחקרית וביקורתית, שאינה נוגעת כמלא נימה בתחומה של רוח הקודש.
ברם יש לציין שכמה מהמקובלים ידעו שהספר אינו של רבי נחוניא. כך מסכם וינשטוק:
"הדעה המגובשת של גדולי הקבלה מן הרמב"ן ובני לויתו עד הרב החייט, הר"מ ן' גבאי, וכנראה גם הרמ"ק ואחרים מבני זמנם, היו תמימי דעים כי הספר לא חובר על ידי התנא".
כיום רוב ככל החוקרים מודים שהספר נכתב בתקופת הראשונים, כלומר: התנאים והאמוראים לא הכירוהו. פירושו של דבר – מסיבות ספרותיות תלה המחבר את רעיונותיו וחידושיו בשמות של תנאים (ואמוראים?).
אמנם דעת המילזאהגי בספרו ראביה דף לא ע"ב, שר' אמוראי ור' רחומאי הם דמויות אמיתיות, מרבנן סבוראי, אולם לכאורה אין כל סיבה וצורך לומר זאת. ואדרבה, ההגיון אומר שלא מדובר בדמויות אמיתיות. לא מסתבר שאדם שחי בתקופת הראשונים יכיר תנאים שלא נזכרו בתלמוד ובמדרשים, ואף ידע לצטט אותם.
אם הספר חובר בתקופת הראשונים, מסתבר שר' אמורא (שכאמור לעיל זהו כינוי ולא שם) אינו אדם אמיתי, אלא דמות ספרותית. ובאותה מידה – גם ידידו ורעו הנזכר בספר – ר' רחומאי – אינו דמות אמיתית אלא ספרותית.
הקשר האפשרי בין ר' אמוראי למחבר הספר
ועולה השאלה מפני מה בחר המחבר לקרוא כך לגיבורי ספרו? מדוע לא בחר שמות שהיו פופולריים יותר בתקופת התלמוד, כגון: שמעון?
בעניין זה כתב ויינשטוק:
"בראש [ספר הבהיר] עומד בעל סוד המכונה בשם – הנראה כפסבדונים – ר' רחומאי. הוא האישיות המרכזית בחיבור ובו קשורים עיקרי הדרשות והרזים. ואחריו: "ר' אמורא" (ודאי גם זה פסבדונים), המתווכח לעיתים עם הקודם, ודורש במיוחד רזי אותיות וטעמים.
ראוי לשימת לב, שהפסבדונים השני 'אמורא' זהה במניינו (248) עם עיקרו של הראשון "רחמ"; שהחותם ההוא, "רחם", מבואר בספר (בהמשך דרשתו של "ר' רחמאי", על הפסוק "ברוגז רחם תזכור" – סימן עז) כמכוון לאברהם, כמסתבר, על יסוד מניינו, שזהו גוף החותם והמניין (רמ"ח), הנדרש (בדרשה הראשונה של "ר' אמורא"! – סימן ח) על אברהם – בתוספת הציון "שיזכו כל אבריו… לחיי העולם הבא" (אזכרה לטובה, הקרובה ברוחה לנ"ל: "רחם תזכור"!).
הצטברות הרמזים והלשונות מעלה מחשבה: אולי היה שמו של המחבר אברהם, והוא שילב וחזר ושילב בספרו את החותם האישי שלו בדרשות שראינו, ובתוספת אזכרות־ברכה לעצמו כדרך המחברים? מי יתן ונדע".
עד כאן לשונו של וינשטוק. הוא קיצר בדבריו, וכדאי לקרוא אותם לאט ובעיון, ולענ"ד השערתו-טענתו היא חזקה.
ובכן, האם אנחנו מכירים מקובל שחי במאה ה-12 ושמו היה אברהם? אולי הוא חיבר את ספר הבהיר?
ר' אמורא, ר' אמוראה ור' אמוראי…
במחקר שהקיף את כל כתבי היד ופורסם בשנת תשפ"ג ('ספר הבהיר – נוסח, סדר ומבנה'), טען חוקר הקבלה פרופ' אבישי בר אשר שאחד מכתבי היד הראשונים התפרק פיזית ובכתבי יד שמשתלשלים ממנו הועתקו כמה דפים בצורה הפוכה – (עמוד ב של הדף שנשמט הועתק ברצף החיבור לפני עמוד א). בלבול שלוקים בו רוב ככל כתבי היד. לטענתו, סידור מחדש של הספר על פי הצעת בר אשר פותר קשיים שמעסיקים את החוקרים מזה שנים רבות.
בניגוד למה שכתבנו לעיל, שר' אמורא נקרא לעיתים ר' אמוראי, מבדיל בר אשר בין הדמויות, וטוען גם שיש דמות שלישית – ר' אמוראה. אם כן לא רק דמות אחת לפנינו אשר לא נזכרת בתלמוד ובמדרשים, אלא שלוש דמויות, שב"מקרה" יש להן שם מאוד דומה ובעל אותה משמעות. מתחזקת אפוא ההבנה שמדובר בדמויות ספרותיות ולא אמיתיות, למי שעוד היה לו ספק בכך.
בר אשר הבחין בכך ש"שבע מן היחידות הראשיות שזוהו בספר נפתחות בדרשות מאת ר' אמורא, ובכולן פרט לאחרונה ביניהן מופיעות דרשות על אותיות ונקודות וכן על טעמי המקרא".
לפי זה גם מתחזקת ההנחה שהמחבר לא חיבר בצורה שרירותית את הרעיונות לשמות ה'תנאים', והבחירה להשתמש דווקא במקומות מסומים בשמו של ר' אמורא אינה מקרית. ר' אמורא הוא בעל גישה מסוימת לתורה – דרשנות על האותיות והטעמים (ראו במחקר הנ"ל עמ' 155 ובהערה 341).
הרמ"ק: ספר הבהיר חובר על יד ר' אמוראי וחבריו
אחרי שכתבתי את הדברים מצאתי תימוכין להשערתו של וינשטוק – שר' אמורא הוא כינוי ורמז למחבר הספר. תימוכין אלו באים ממקום מפתיע.
הרמ"ק כתב:
ספר הבהיר חובר על ידי ר' אמוראי וחבריו שהיו רבו של רבי פנחס והם היו קודם חורבן הבית (אור יקר זח"ד קלח-ב).
ופירשו כן חכמה הקבלה שהם בעלי ספר הבהיר, ר' אמוראה רבו של רבי פנחס בן יאיר כדמוכח בפרשת בראשית, ורבי רחומאי חבירו ור' נחוניה בן הקנה וכיוצא (אור יקר תיקוני זוהר ח"ג רח-ב).
באיזה הקשר כותב הרמ"ק את הדברים הללו?
בספר הזוהר כתוב המשפט הפלאי הבא: "ואפילו ביומי מלכא משיחא דוד איהו מלכא, דהא תנן מלכא משיחא אי מן חייא הוא דוד שמיה, ואם מן מיתייא הוא דוד שמיה".
העיר על זה הרמ"ק (אור יקר פרשת לך לך):
"ואפילו ביומי וכו'. בעניין מלך המשיח ראיתי בלבול גדול ואגדות חלוקות זו על זו. בספר הבהיר אמר שהוא מן הנשמות החדשות שלא היו בעולם עדיין, והנה בירושלמי איתא מעובדא דההוא תינוק שנולד בט' באב בשעת המנחה ביום שנחרב הבית, והא לא קשו אהדדי שאפשר לפרש שספר הבהיר חובר על ידי ר' אמוראי וחבריו שהיה רבו של רבי פנחס והם היו קודם חורבן הבית, ובעת שנולד נשמה חדשה היה אלא שנגנז בגן עדן באוצר הנקרא קן ציפור כדאיתא בזוהר פרשת שמות, אמנם פליגא אדהכא דקאמר דאיהו דוד מלכא וההוא דירושלמי לא פליגא אדהכא דאפשר שנולד אז על ידי גלגול נשמת דוד המלך ע"ה, ועם כל זה דחיקא לן מילתא טובא לומר שיתגלגל נשמת דוד המלך ע"ה…"
הרמ"ק ממשיך ומפלפל באריכות בעניין זה, ליישב את דברי התלמוד עם הזוהר וספר הבהיר, מתוך הנחה שאמורה להיות התאמה ביניהם (הרי לשיטתו הזוהר והבהיר מייצגים את עמדות התנאים).
אך שימו לב לטענה השזורה כבדרך אגב בתוך דבריו: ר' אמוראי הוא מחבר ספר 'הבהיר'. אמנם הוא מזכיר גם את "חבריו", אבל עצם העובדה שהוא נוקט דווקא בשמו בתור ראש המחברים (ולכן המשך המשפט מתייחס בטבעיות רק אליו – "היה רבו של רבי פנחס"), מעידה על כך שבעיניו ר' אמורא(י) הוא לא רק הדמות העיקרית מבין הדמויות בספר הבהיר, אלא שהוא קשור לחיבור הספר, והוא ראש מחבריו.
וזה תואם להצעתו של החוקר ויינשטוק.
שאלת הרב קנייבסקי זצ"ל
ולסיום – אנקדוטה נחמדה:
באתר 'בחדרי חרדים' הובא הסיפור הבא:
"בימים האחרונים נכנס למעונו של הגר"ח קנייבסקי, יהודי שחיבר חיבור מקיף אודות סדר הדורות מתקופת אמוראים, החל מהדור הראשון, עד לרבנן סבורי והגאונים, כשהוא מקיף את השיטות השונות שיש בזה בראשונים. הגר"ח עלעל כמה רגעים בדפי הספר ואז, שאל אותו בחיוך: "האם הבאת כאן על ר' אמוראי?"
בעלון 'דברי שי"ח' מסופר שאותו מחבר לא הבין כלל מה רוצה ממנו הגר"ח. הוא ענה: "לא ידוע לי על כזה שם של אמורא". הוא תמה אם הגר"ח מתכוין לשם דומה כי הוא עמל הרבה להכיר את השמות ולא חושב שיש שם כזה.
גם שאר הנוכחים בחדר ניסו, זה בכה וזה בכה, להבין מה כוונת הגר"ח.
הגר"ח הסביר: "אמנם יש בגמרא בראש השנה השם "אמוראי" אך לא לזה כוונתי – שם הכוונה למי שצולל במעמקים. וכן יש בגמרא כמה פעמים. הלשון 'פליגי בה אמוראי' וכדומה אך אני מתכוין לאחד שנקרא בשם 'אמוראי'".
ואז ביקש הגר"ח את הספר 'סדר תנאים ואמוראים' והראה בגליון הספר, שרשם לפני שנים רבות הוספה לשמות שבמערכת אות א', והוסיף את השם 'רב אמוראי', והוא נזכר במדרש ספר הבהיר. ולסיום אמר הגר"ח למחבר: "יש לך על מה לכתוב עוד", ובירכו בחמימות".
במאמר הבא נדון בדמותו של ר' רחומאי, שנזכר לא רק בספר הבהיר, אלא גם בספר הזוהר הקדוש.