ﬣקיבוץ ﬣקדוש

האתר של משה נחמני

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מי באמת כתב את פרקי דרבי אליעזר, ולמה גדולי ישראל לא ידעו זאת?

סיפורו המפתיע של חיבור פסדואפיגרפי שחדר לתוך עולמות המחשבה וההלכה

קושיית הרמב"ם

הרמב"ם הקדיש פרק שלם במורה נבוכים (חלק ב', פרק כ"ו) לדון באגדה אחת מפרקי דרבי אליעזר שלדבריו היא המאמר התמוה ביותר שראה בכל הספרות היהודית. כמדומני שזו הקושיה היחידה בכל 'מורה נבוכים' שהרמב"ם נשאר בה ב'צריך עיון גדול'.

כך נכתב בפרד"א:

"שמים מאי זה מקום נבראו? מאור לבושו שהוא לבוש… הארץ מאי זה מקום נבראת? משלג שתחת כיסא כבודו" (פרק ג').

הרמב"ם התקשה להבין מה היה הצורך של המחבר להניח שהעולם נברא מחומר קדום יותר.

וזה לשון הרמב"ם:

ראיתי לר' אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורסמים הנודעים ב'פרקי ר' אליעזר' לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם מן הנמשכים אחר תורת משה רבינו – וזה שהוא אמר דבר שמע לשונו. אמר "שמים מאי זה מקום נבראו? מאור לבושו לקח ונטה כשמלה והיו נמתחין והולכין שנאמר "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה"; הארץ מאי זה מקום נבראת? משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק שנאמר "כי לשלג יאמר הֱוֵא ארץ" – זה לשון המאמר הנאמר שם.

ואני תמה זה החכם מה האמין? האם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר ואי אפשר מבלתי חומר יתהוה ממנו מה שיתהוה ולזה ביקש לשמים ולארץ 'מהיכן נבראו'? ואי זה דבר הגיע מזה המענה? – יתחיב שיאמר לו 'ואור לבושו מהיכן נברא? ושלג שתחת כסא הכבוד מהיכן נברא? וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא?'; ואם ירצה ב'אור לבושו' דבר בלתי נברא וכן 'כסא הכבוד' – בלתי נברא יהיה זה רחוק מאד; וגם יהיה מודה בקדמות העולם אלא שהוא כפי דעת אפלטון.

אמנם היות 'כסא הכבוד' מן הנבראים החכמים כתבו בזה אבל על פנים זרים – אמרו שהוא נברא קודם בריאת העולם. אמנם כתובי הספרים לא זכרו בו בריאה כלל בלתי מאמר דוד "יי בשמים הכין כסאו" – והוא מאמר יסבול הפרוש מאוד. אמנם הנצחות בו – הנה כתוב "אתה יי לעולם תשב כסאך לדור ודור".

ואם היה ר' אליעזר מאמין קדמות ה'כסא' אם כן יהיה תואר לאלוה, לא גוף נברא, ואיך אפשר שיתהווה דבר מתואר? ויותר נפלא מאמרו 'אור לבושו'.

סוף דבר הוא דבר יבלבל על בעל הדת היודע – אמונתו מאוד מאוד ולא יתבאר לי בו פרוש מספיק; ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה:

מה שעוד יותר היה קשה לרמב"ם, זה איך רבי אליעזר סותר את עצמו. שהרי במדרש רבה מובאים דברים הפוכים שאמר רבי אליעזר!

וזה לשון הרמב"ם:

"וכבר שנה ר' אליעזר זה הענין בעצמו וגילה בו – רצוני לומר היותם שני חמרים עליוני ותחתוני – ושאין חומר הכל אחד. וזהו סוד גדול לא תקל בבאור גדולי חכמי ישראל בו שהוא סוד מסודות המציאות ו'סתר' מ'סתרי תורה'. ב'בראשית רבה' אמרו: "ר' אליעזר אומר: כל מה שיש בשמים – בריאתו מן השמים וכל מה שיש בארץ – בריאתו מן הארץ". והתבונן איך באר לך זה החכם כי חומר כל מה שבארץ – חומר אחד משותף – רצוני לומר כל מה שתחת גלגל הירח – וחומר כל השמים ומה שבהם – חומר אחר אינו זה. ובאר ב'פרקיו' זה החידוש המוסף – רצוני לומר מעלת החומר ההוא וקרבתו לו וחסרון זה וגבול מקומו גם כן. ודע זה".

התירוץ המפתיע

הרמב"ם לא העלה בדעתו שהתירוץ לשתי הקושיות הוא פשוט מאוד: פרקי דרבי אליעזר לא נכתב על ידי רבי אליעזר, ואינו קשור אליו כלל.

מדובר בחיבור פסדואפיגרפי שחובר מאות רבות של שנים אחרי שנפטר רבי אליעזר. כלומר, אף אחד מהתנאים, האמוראים והסבוראים לא הכיר את החיבור הזה.

הספר חובר בתקופת הגאונים, ורק מאותה תקופה הוא נזכר ומצוטט פעמים רבות.

ואם כן, מה שרבי אליעזר אמר בתלמוד, זה נכון. ומה שצוטט בשמו בפרקים המיוחסים לו, אינו קשור אליו, ואולי אינו נכון.

אין לי ספק, שאילו היה בא חוקר ואומר את הגילוי הזה לרמב"ם, היה הרמב"ם קם ומנשק אותו על ראשו.

ויותר מזה: רבי אליעזר הגדול בעצמו, שבטעות נתלו בשמו (בספר הנ"ל פדר"א) המון רעיונות שמעולם לא אמר, מודה בפה מלא לחוקרים שגילו זאת!

הלא כך אמר רבי אליעזר:

"…הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי. מימי לא קדמני אדם בבית המדרש. ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם".

כשהוא בא לתאר את  מידותיו הנעלות, באוזני תלמידיו, הוא בוחר לציין את הקפדתו שלא לומר דבר שלא קיבל במסורת.

תחשבו על כך שמגיע כותב אלמוני, ומייחס לרבי אליעזר חיבור שלם, ובו גם רעיונות, סיפורים ואפילו הלכות, שלא עלו על דעתו של רבי אליעזר, ואולי הוא אינו מסכים להם, ובעיקר – הוא לא קיבל במסורת מרבותיו!

זה ממש ההפך הגמור מכל שיטתו של רבי אליעזר…

ודי בזה לחכימא…

אז מי באמת כתב את הספר 'פרקי דרבי אליעזר'?

כנראה לעולם לא נדע מי חיבר את הספר הזה.

יכול להיות שהיה זה אחד מגדולי רבותינו הגאונים, ואם כך יש באמת לדון בכל מילה שלו ולהתייחס אליה בחרדת קודש.

אך באותה מידה יכול להיות שהספר חובר על ידי יהודי פשוט, תלמיד חכם צעיר, שהחליט לאסוף כל מיני רעיונות ושמועות ששמע מאחרים לצד סברות ואגדות שבדה מלבו.

אין שום דרך לדעת אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, שזהו חיבור קדוש ומקודש שנכתב על ידי בר סמכא שכל דבריו קיבל במסורת, או שמא מדובר בחיבור שמכיל גם אגדות עם.

החיבור הזה "חושף" שמות לדמויות אנונימיות במקרא. לאמו של אברהם הוא קורא עתריי (בניגוד למה שמוזכר בתלמוד ששמה היה אמתלאי), לאשתו של לוט – עירית, לבתו של לוט – פליטת.

אם אחד מהגאונים כתב את החיבור, יש להניח שהוא קיבל את הזיהויים הללו במסורת, ויש להתייחס אליהם בכבוד.

אם אדם פשוט כתב אותם ובדה מלבו את השמות הנחמדים הללו – הרי זה בבחינת תורה של פורים, לא יותר.

יש ספרות שלמה שנכתבה במהלך הדורות בצורת מסכתות גמרא לפורים. מסכת שיכורים, מסכת פורים, וכדומה. זה כתוב ממש בלשון של התלמוד, משולבים בזה פסוקים, אבל אף רב לא ישקיע בזה את לימודו, ובאף בית מדרש לא תמצאו את ה'מסכתות' הללו בארון הספרים.

רוב הסיכויים שלעולם לא נדע מי כתב את רוב החידושים שיש בספר 'פרקי דרבי אליעזר', שאינם נזכרים בספרות התלמודית והמדרשית וכו' – האם באמת מדובר במסורות שעברו בעל פה עד תקופת הגאונים, או בסיפורי אלף לילה ולילה, במקרה הטוב, וגיבובים  מתוך דתות ותרבויות זרות במקרה הפחות טוב.

הרב קוק

בשנת תרצ"ד נדפס בעיר קידן שבליטא ספר מיוחד במינו, "יצירה חדשה בספרות הרבנות" (!), הנושא את השמות 'תורת מעשה בראשית' ו'שני המאורות הגדולים'.

בספר זה התייחס המחבר, רבי אליהו מרדכי הלוי ולקובסקי, לקושיית הרמב"ם ב'מורה נבוכים' על דעת רבי אליעזר ב'פרקיו', וניסה ללמד זכות על הדברים התמוהים.

הספר נדפס בליווי הקדמה ובה הערותיו של חכם אלמוני שאינו נזכר בספר בשמו אלא מכונה "גאון דורנו, חסידא ופרישא, אדמו"ר שליט"א, שגדולי עולם החליטו שלו נאה להוציא משפט על מאמרים אלה, לפי שנהירין לו שבילי דרקיע, תורת הסוד והקבלה ויחד עם זה תורת המדע ומסקנותיו האחרונות".

לימים נחשפה דמותו של החכם האלמוני בעל ההקדמה וההערות – לא אחר מאשר מרן הרב קוק זצ"ל…

הרב קוק התייחס לסוגיה זו של דעת רבי אליעזר, וכתב את הדברים הבאים:

אמת הדבר שדברי רבי אליעזר נקיים הם מהחשד של הקדמות שחשב עליו הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פכ"ו). אבל כוונת הרמב"ם היתה רצויה מפני שראה שדעת הקדמות המהרסת את הדת הלכה ונקלטה בלבבות מתוך השפעתו של אריסטו אז על המחשבה הפילוסופית, ומהם היו שתמכו דבריהם באיזה מאמר מחז"ל, על כן רצה הרמב"ם להראות שגם אם נמצא שאחד החכמים היותר הגדולים חשב כן, לא נתחשב עמו, כי יסוד התורה הוא יותר קדוש מכל. ובדורות האחרונים עשה כמעשה זה הגאון ר"י עמדין מפני שראה שסמכו נמשכי הש"צ על הזוהר לא חשש לקדושתו והטיל בו נרגא בספרו המטפחת, וע"ז אמר החתם סופר ז"ל עליו: 'נאמנים פצעי אוהב'".

אם כן אפוא הרב קוק מגדיר את הדברים התמוהים כ"דברי רבי אליעזר". ככל גדולי דורו והדורות הקודמים הרב קוק לא הכיר את האפשרות ש'פרקי דרבי אליעזר' הינו חיבור מאוחר שאינו קשור כלל לרבי אליעזר, ואינו מבית מדרשים של התנאים, וממילא אין לנו שום צורך ואחריות לבאר את דבריו התמוהים.

מה שמדהים זה שהרב קוק מקשר לסוגיה הזאת את ספר הזוהר, שגם עליו עלתה שאלה גדולה בקרב גדולי ישראל (ולהבדיל – החוקרים) מתי הוא חובר.

רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) מצא מאות בעיות וסתירות בספר הזוהר, ומתוך כך הגיע למסקנה בספרו 'מטפחת ספרים' שחלו בספר הזוהר ידיים זרות, והרבה רעיונות מאוחרים ואף פסולים נכנסו אליו, רעיונות שרשב"י בוודאי לא העלה בדעתו, ולמרות זאת הם נתלו בשמו ובשמות של תנאים ואמוראים!

אומר הרב קוק שהיעב"ץ עשה זאת בגלל שראה שתלמידי שבתי צבי נסמכו על הזוהר, ועל כן "לא חשש לקדושתו, והטיל בו נרגא (-גרזן) בספרו 'המטפחת' (-'מטפחת ספרים'). גם עוד מגדולי ישראל טענו כך, שזה מה שהפריע ליעב"ץ, ובמילים אחרות – אילולי שבתי צבי וחסידיו, שלקחו את דברי הזוהר הקדוש למקומות נוראים ופסולים, לא היה היעב"ץ חש לעסוק בבירור וניפוי דברי הזוהר ולא היה כותב את ספרו 'מטפחת ספרים'!

(אגב: ביראה ופחד אציין כי מה שציטט הרב קוק מהחת"ס אינו אלא מחכם אחר, ולא החת"ס חתים עליהם. על דברי החתם סופר בנוגע לספר הזוהר ראו כאן, ומדבריו משמע שהבין והסכים החת"ס שיש קטעים רבים בזוהר שהנם פסאודואפיגרפיים, כלומר רעיונות מאוחרים שנתלו לחינם בשמות של תנאים).

מעניין לציין שהחוקרים שמצאו את אותן בעיות שמצא היעב"ץ (ובעיות נוספות, לפי דעתם), הגיעו מהן למסקנה שספר הזוהר אף הוא הנו חיבור פסידואפיגרפי, בדיוק כמו פרקי דרבי אליעזר.

אך כאמור יחסו של הרב קוק לפרקי דרבי אליעזר הוא שמדובר בחיבור אותנטי מבית מדרשו של רבי אליעזר, וכך גם יחסו לספר הזוהר שהוא חיבור אותנטי מתורת רשב"י, ואת הדברים הללו ביאר הרב קוק במקומות נוספים בכתביו ובשיחותיו, כפי שהבאנו בהרחבה בספר 'המשכילים יזהירו – אגרות מרן הראי"ה קוק על אמיתות ספר הזוהר וקדושתו'.

שו"ת

שאלה:

עם ישראל קיבל את הספר 'פרקי דרבי אליעזר'. כל גדולי ישראל בתקופת הראשונים והאחרונים קיבלו אותו וסמכו עליו, גם להלכתא. איך אתה יכול לומר שהספר הנו חיבור מזויף (פסידואפיגרפי)?

תשובה:

כי זו האמת, ואין דבר יותר חשוב מהאמת. כשאנו קוראים בתורה אנו מברכים: "ונתן לנו תורת אמת" – ספרים מזויפים אינם כלולים בתורה. רעיונות השאובים מבחוץ, שלא קיבלנו מפי הגבורה או מפי חז"ל, אינם תורה אלא סיפורי מעשיות. אם אכן חכמי התלמוד לא ידעו שלאמו של אברהם קראו "עתריי", הטענה של 'פרקי דרבי אליעזר' שכך היה שמה היא שקרית, בהנחה שלפני המחבר לא היו מונחים דוקומנטים מתקופת אברהם.

שאלה:

איך יכול להיות שהרמב"ם, הנשר הגדול, וכל גדולי ישראל, לא ידעו את מה שאתה יודע?

תשובה:

ראשית, הגילוי שפרקי דרבי אליעזר הנו חיבור מאוחר שאינו קשור לרבי אליעזר, אינו קשור אליי אלא לחוקרים דגולים, שעד היום אף אחד לא הצליח לפרוך את דבריהם.

שנית, כל גדולי ישראל לא ניגשו בצורה מחקרית ומדעית אל החיבור, אלא באמונה תמימה שמחברו הוא רבי אליעזר. אפילו גאון ענק כמו הרד"ל, שהיה קרוב מאוד להבנה שיש כאן חיבור מזויף (ובכך ארחיב בהזדמנות אחרת), חמקה ממנו המסקנה הזאת בגלל הדעה המוקדמת שעמה הגיע, בתום לב. לפני שעולה ערעור על האותנטיות של חיבור כלשהו, קשה מאוד גם לחכמים הכי גדולים להעלות בדעתם שיש בעיה בתארוך החיבור. את כל הבעיות, גם הקשות ביותר, הם יבחרו לפתור בצורה נקודתית. מסיבה זו, אותם גדולי ישראל שניחנו בחוש ביקורתי ובקריאה מחקרית אכן הרגישו יותר מאחרים לגבי כמה חיבורים שהם פסידואפיגרפים.

אין קשר בין גדלות תורנית, יראת שמים ורוח הקודש, לבין מחקר, כשם שאין קשר בין לימוד תורה לבין רפואה ומדע. מי שרוצה לזהות האם החיבור שלפניו אותנטי או מאוחר מוכרח לבוא עם גישה מחקרית ולדעת להשתמש בכלים מחקריים. יש לכך הרבה הוכחות, אחת מהן היא הסיפור הזה בעצמו של פרקי דרבי אליעזר, שבו רק החוקרים (ובהם רבותינו) גילו שאינו קשור לרבי אליעזר ובכלל לתנאים.

 

לקריאה נוספת – ערך ויקיפדיה על פרקי דרבי אליעזר

 

 

למאמרים נוספים באותו נושא

נהנתם? שתפו לחברים. אפשר גם להדפיס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ספרים ומזכרות שאולי יענינו אותך