הש"ר החסידי שבנה את נוה צדק

כולנו מכירים את שכונת נווה צדק בגבול תל אביב. זוהי השכונה היהודית הראשונה שנוסדה מחוץ ליפו, בשנת תרמ"ז. שכונה זו, והשכונות שנבנו בעקבותיה, היוו את ראשית היציאה מחומות יפו והרחבת היישוב היהודי באזור, ובהמשך לתהליך חדשני זה נבנתה העיר תל אביב. במידה רבה נחשבת נווה צדק בעיני החוקרים לראשיתה של העיר העברית תל אביב.

ד"ר מרדכי נאור הציע שאם 'אחוזת בית' היא "האמא של תל אביב", הרי ששכונת נוה צדק יכולה להחשב בתור "הסבתא של תל אביב"…

אולם ככל שנוה צדק מוכרת ומפורסמת לישראלים, כך נעלם ונשכח שמו של המייסד העיקרי של השכונה, הלא הוא ר' שמעון רוקח. אפשר להגדירו אפוא בתור "הסבא של תל אביב". הוא גדל במשפחה חסידית, גדל בישוב הישן בירושלים, למד ב'עץ חיים', וכל חייו היו שרשרת בלתי פוסקת של עשיה ציבורית מופלאה.

בחצרו של האדמו"ר מסדיגורא

ר' שמעון רוקח נולד למשפחה חסידית. זקנו, ר' יוסף רוקח היה מחשובי החסידים של סדיגורא. כשעלה ר' יוסף לארץ ישראל, בשנת ת"ר, נסע קודם להיפרד מרבו האדמו"ר, ושם נפגש עם החסיד ר' ישראל ב"ק, מייסד ההתיישבות בהר מירון (הג'רמק), מייסד הדפוס העברי בארץ, ומבוני ירושלים. בנו של ר' יוסף, יצחק, מצא חן בעינו של ר' ישראל ב"ק, והוא נלקח כחתן לבתו. על שולחנו של האדמו"ר מסדיגורא נכתבו התנאים, כמנהג יהודים חסידים.

בשנת תרכ"ג נולד בנו הראשון של ר' יצחק רוקח, ויקרא שמו בישראל שמעון. הוא ירש מאבותיו את מידותיהם התרומיות. במלאות לו י"ג שנה נכנס ללמוד בישיבת 'עץ חיים', אשר בראשה עמד רבי משה נחמיה כהנוב זצ"ל (מי שהיה רבם של רבי יושעה ריבלין, ר' אברהם משה לונץ, ר' יעקב מן ועוד רבים וטובים מבוני ירושלים).

כשלוש שנים למד שמעון רוקח ב'עץ חיים', המוסד החינוכי הראשי בירושלים, וראה ברכה בלימודו. אחרי שעזב את הת"ת התמסר ללימודים בחדר מיוחד שהקדיש לו אביו בביתו. בתקופה זו התמסר בעיקר ללימוד התנ"ך, עד שידע כמעט את כל התנ"ך בעל פה.

פעילות ציבורית

לאחר נישואיו, קיבל אביו בחכירה את מס הדרך של יפו וירושלים. שמעון נשלח להתיישב ביפו כדי לפקח על העסק הזה, ומאותה תקופה מתחילה למעשה עסקנותו הציבורית.

העיר יפו היתה אז באותם ימים קטנה מאוד, מרוכזת ברחובות הצרים והאפלים של העיר העתיקה. דלה היתה העדה היהודית בעיר, ורובה הגדול היו ספרדים. לא היתה הנהגה לעדה, ולא מוסדות חסד. עבודתו הראשון של רוקח היתה אפוא לארגן את העדר המפוזר. הוא ייסד אגודה מצומצמת, של כשלושים איש, ולה קראו 'בני ציון'. היא היתה הגרעין הראשון של התארגנות ציבורית ביפו. חברי האגודה היו מתאספים לשיחות רעים על כוס תה, וכך התחזק הקשר ביניהם. מלבד זאת הייתה להם קופת צדקה שממנה הסתייעו העניים.

כעבור שנה ייסד שמעון רוקח בעזרת אחיו אלעזר אגודה גדולה בשם 'עזרת ישראל'. האגודה התמקדה בסיוע לעולים ארצה, שראשית צעדיהם בארץ היו בחוף ימה של יפו. אגודה זו גם הניחה את היסוד לבניין בית חולים ציבורי ראשון ביפו. רוקח היה הרוח החיה ברכישת המבנה לבית החולים, ועול ההוצאות היה מונח על כתפו.

הקמת 'נווה צדק'

מתוך אגודת 'עזרת ישראל' יצא הרעיון, בשנת תרמ"ז, לייסד שכונה יהודית מיוחדת – נוה צדק. גם כאן הרוח החיה היה שמעון רוקח. הרעיון לייסד שכונה היה מהפכני. יהודי יפו הורגלו לכך שאסור לצאת בלילה מפתח בתיהם בעיר העתיקה. לגור מחוץ לעיר? זה היה מופרך לחלוטין. ונמצאו כאלה שניבאו רע לאלה שילכו להתיישב בין החולות הרחוקים מהישוב. אך שמעון רוקח לא היה מאלה שנסוגים מפני מכשולים. יחד עם חבריו סחב רוקח מאה סלי חול מדי יום, כדי ליישר את השטח לבנייה. לאחר מכן נסע לירושלים כדי להשיג כסף לבניית הבתים. הוא השיג הלואה בשביל בניין עשרת הבתים הראשונים, וזה נתן דחיפה להקמת הבתים הבאים. כך נבנתה 'נווה צדק', השכונה היהודית הראשונה ביפו, ששימשה יסוד לבניין השכונות הבאות אחריה, וגם אחוזת בית (תל אביב) בכלל.

שמעון רוקח נותר עד אחרית ימיו פטרונה של השכונה 'נוה צדק'. הוא כה חיבב את השכונה, ואף פעם לא הסכים להעתיק את דירתו משם, למרות שלפי רוב עושרו היה יכול בנקל לבנות לו ארמונות יפים בתל אביב. הוא החזיק במנהג אביו וסידר לעצמו "מניין" שלו וספר תורה שלו, והתפילה היתה תמיד בנוסח ספרד, כמנהג החסידים.

אפשר לחלק את בוני הארץ באותה תקופה, לשתי אסכולות שונות (שאמנם היה קשר וזיקה ביניהן): האסכולה הפרושית, מבית מדרשם של תלמידי הגר"א, והאסכולה החסידית, שינקה בעיקר מחצרות רוז'ין וסדיגורא. לזו השתייכו ר' ישראל ב"ק, בנו ר' ניסן ב"ק, ונכדיו שמעון רוקח ואלעזר רוקח (מייסד ההתיישבות בגיא אוני – ראש פינה, בשנת תרל"ח). החסידים, אפוא, התרכזו יותר בבניית הגליל (צפת, מירון), בנייתה של יפו היהודית, וגם הקמת תל אביב היתה בידי יהודי חסידי – ר' עקיבא אריה וייס.

פרנס על העדה

נשוב לשמעון רוקח.

לצד השקעתו הממוקדת בנווה צדק, הוא עסק בהנהגת הציבור היפואי כולו. הוא כיהן כנשיא 'בני ברית' ביפו, וחבר בכיר בוועד העדה, וועד שהיה משותף לאשכנזים וספרדים, דבר שלא הוכר עד אז בארץ ישראל. ביתו של שמעון רוקח היה אבן מושכת לכל הישוב היהודי בסביבה. באו אליו להתייעץ לא רק בענייני הכלל, אלא גם בכל טרדות הפרט. אפילו בענייני שידוכים ושלום בית היו מגיעים אליו. המון אנשים היו משכימים לפתחו, כדי לתפוס אותו לפני שהוא פונה לעסקיו, או מחכים לו בערב לכשישוב לביתו. שמעון רוקח הגשים את המושג "פרנס הציבור" בכל מובן הביטוי.

הבאת הרב קוק לארץ

בשנת תרפ"ג, במלאות שנה לפטירתו של רוקח, נדפסה לכבודו חוברת מרתקת במיוחד: "ציון לנשמת שמעון רוקח". בין היתר סופר בה כך:

"אם הרב קוק קשר את גורלו עם ארצנו לנצח, יש לנו להודות על זה לשמעון רוקח, שהיה בין הראשונים (יחד עם ר' יחיאל מיכל פינס) שזרזו את עדת יפו להביאו מרוסיה ולהושיבו על כס הרבנות ביפו. ולמרות מה שאיסור הכניסה היה אז נהוג בכל חומר הדין, ופקידי הממשלה היו מביטים של אברצון על כל יהודי הבא מחו"ל, עלה בידי רוקח לפעול על הממשלה שתשתתף אף היא בקבלת הפנים שסודרה לרב קוק, ושתשלח פרשים לרכב לפני מרכבת הרב" (עמ' 17).

בחוברת זו נדפס מאמר זיכרון מאת הרב קוק, שבתור רבה של יפו עבד יחד עם שמעון רוקח.

"אם היו נמצאים לנו מזה הטיפוס [-של רוקח] כוחות רבים, הריני חושב שנעצור כוח לנהל את אוניית ישוב המתחדש לחוף שקט ובטוח. לעת עתה הרינו מצטערים על אשר חזון כזה עדיין הוא יקר אצלנו", כך התבטא הרב קוק על אופיו הנדיר של רוקח בתור מנהיג ציבורי.

עמיתו, הראשון לציון הרב יעקב מאיר, סיפר:

"זכורני בעת שהצליח המנוח לחגוג את חגיגת הבית הראשון, אשר הקים בשכונת נווה צדק, אשר הוא היה הראשון שנעץ קנה זה בגבעת החול ההיא, בשממת המדבר, ואשר ממנה פינה ויתד לכל השכונות שסביבותיה. כמה היה שמח המנוח, וכמה היה צוחק מטוב לבב. וכששאלתי: שמעון ידידי, לצחוק זה מה עושה? השיב לי בפנים מאירות ומבהיקות: "ואיך לא אצחק ואשמח, אם זכיתי להוסיף ישוב בארץ שוממה, על אף מתנגדנו אשר התאמצו בכל מאמצי כוחם לפזר מכשולים על דרכי. ועתה אשורנו ולא רחוק, כי סביב ישובנו זה יתרבו עתה ישובים ושכונות חדשות, ונוכל לייסד לנו מרכ עברי טהור". ניבא המנוח אז, ולבו הטוב ראה נכוחה, כי הלא תל אביב בית הבת של נוה צדק. ומי יודע אם לא היתה נוה צדק, אם היה לנו גם תל אביב ובנותיה (עמ' 28).

דת ומדינה

שמעון רוקח נפטר לפני מאה שנה, בי"ב בשבט תרפ"ב, בהיותו בעיר וינה (לשם ריפוי). גופתו הועברה לאדמת המולדת, והגיעה ליפו בי' באדר. בהלוויה ההמונית שנערכה לכבודו השתתפו אנשים מהישוב הישן והחדש, זקנים וצעירים, וגם לא מעט מוסלמים ונוצרים, שכיבדוהו למאוד.

בין המספידים היה הרב קוק, שאמר כך:

"שתי הנקודות האופייניות העיקריות של המנוח היו: [האחת -] החפץ שהחיים הציבוריים שלנו יהיו מעוטרים בצביון היהדות, תכלית שנאה שנא את ההפקרות ואת קלות הראש בחיי הציבור בייחוד. והשנית – השיטה ששם לו למטרה, להרבות במעשים ולמעט בדיבורים מפוצצים שהם כפרחים שאינם מביאים פרי. והשלישית – גדולה היתה הכרתו את רוח החיים אשר מחוץ למחנה ישראל, וידע להתהלך עם השכנים בעצת שלום, ולהרבות בזה כבודם של ישראל בארץ".

יחסו השלילי של שמעון רוקח כלפי הרוח החילונית שהשתלטה על המפעל הציוני נזכרה גם במאמרו של מאיר דיזינגוף, מראשי הקהילה ביפו-ת"א, שנדפס בחוברת ההיא. וכך תיאר את אכזבתו של רוקח מהאופי החדש של הפעילות הציונית בארץ:

"רוקח – תלמיד ישיבת 'עץ חיים' היה, חשב וחלם על שיבת ציון ועל ישוב ארץ ישראל כעל דבר טבעי, הנובע ממקור הנפש הישראלית, והקשור אליה בכל נימי הלב והרוח. לפי מחשבתו, עבודת הישוב היא צורה חדשה של החיים היהודיים עם כל המסורת של הדת ושל מנהגי ישראל, עם כל היעוד הלאומי הבא לידי ביטוי על ידי נבואות חוזינו". "אולם כשנשתנו הזמנים והתחילו נכנסים אל תוך התנועה זרמים שונים… התנגשות הדעות והאמונות, הבדלה בין דת ומדינה וכדומה, נפסק לדעתו ההמשך בין העבר וההווה, נחתך הפתיל המאחד את דור הגלות עם דור התחיה, ועל כן לא יכול היה להשלים עם המהלך הזה והסתלק מהעבודה שהייתה זרה לרוחו בצורתה הזאת".

שמו המלא של הש"ר

בעת הכנת מאמר זה, נתקלתי באינטרנט בצילום של ספר עתיק, ועליו הקדשה נדירה בכתב ידו של רבי משה נחמיה כהנוב מ'עץ חיים'. והנה בכמה עמודים בספר הופיעו חתימות של אדם נוסף – "ברוך שמעון רוקח". האם מדובר בשמעון רוקח מיפו? תהיתי לעצמי. הרי בכל הספרים שנדפסו עליו לא נזכר כלל השם "ברוך". בדקתי במסמכים עתיקים מהקהילה ביפו, ואכן מצאתי שהוא חתום בהם כך: "ברוך שמעון רוקח"! מתברר אפוא שלשמעון רוקח היה שם נוסף – "ברוך", ואכן שמו יפה לו – הוא באמת היה ברוך כשרונות ורב מפעלים.

חוברת התקנות של נוה צדק

"ספר תקנות מושב נווה צדק, נוסד בשנת תרמ"ז לפ"ק פעיה"ק יפו תובב"א". דפוס פרומקין, ירושלים, תר"ן [1890].

חוברת התקנות כוללת רקע להקמת השכונה: "תנועת היישוב בארצנו הקדושה כי גדלה, וגם בערי יהודה התפשט והתרחב יישוב אחינו, ובפרט בעיר יפו עיר החוף שהיא מרכז רוב מושבות אחינו בית ישראל, ורבים מאחינו אשר לא חננם ה' בעושר נאלצו לשבת צפופים במעונות צרים… ויאמרו לכונן מושב חדש מאחינו במקום בו ישלוט אוויר צח… בעזר צור ישראל".

בין התקנות נזכר שמו של הגביר ר' אהרן שלוש, אשר ממנו נקנו אדמות נווה צדק, וכן שמם של ר' שמעון רוקח ור' ישראל פערילקווארט, אשר על שמם נקנו הנחלות.