תחילתה בניינה של העיר תל אביב הייתה בשנת תרס"ט (1909), בהקמת 'אחוזת בית'. עובדה מעניינת שלא נאמרה עד היום ואני חושף כאן לראשונה: יותר ממחצית ממייסדיה של אחוזת בית, היו שומרי מצוות, חלקם היו ממש 'חרדים', במושגים של היום. הם חבשו לראשם כיפה שחורה גדולה, וגידלו זקן ופאות ארוכות, ושלחו את בניהם ל'חדר' שהקימו בני הישוב הישן ביפו.
עד היום לא נחקרה רשימת מייסדי תל אביב – כמה מהם ראו את עצמם כ'שומרי מצוות'? ישבתי ועשיתי את העבודה – הכנתי רשימה המכילה את שמות כל המייסדים. בתוכם אלו השנויים במחלוקת האם הם ראויים להיכלל ברשימה, מחמת שעזבו באמצע ההקמה. לצד כל אחד מהמייסדים והמייסדות ציינתי האם הוא גדל בחינוך דתי או חילוני, והאם במשך חייו הקפיד על שמירת מצוות. התוצאות היו מפתיעות: יותר ממחצית מהמייסדים של העיר העברית הראשונה, היו שומרי מצוות. "מי יבנה בית תל אביב?", שאל המשורר לוין קיפניס. התשובה היא: החלוצים ובני הישוב הישן יחדיו…
אמנה כאן כמה שמות של כמה מהמייסדים הדתיים:
יהושע ובלהה אהליבזון, משה ואסתר גולדברג, ישראל ויינשטיין ואחיו נחום ויינשטיין, מתתיהו וינוקור, עקיבא אריה וייס, הגביר דוב זוסמנוביץ ואשתו טובה, שמואל טאג'יר, אלכסנדר ואהובה כהן, ישראל וחיה כהן שצקי, שמואל ורחל כהן יוחננוף, אליהו אהרן כהנא, דוד ומנוחה לבני-וייסברוד, ועוד ועוד…
דמויות של מייסדים מפורסמים שנתפסים כיום כ'חילונים', היו למעשה שומרי מצוות, ברמה כזו או אחרת. כך למשל יש"י אדלר, עסקן רב פעלים, מראשוני המורים העבריים בארץ וממייסדי הגימנסיה. (הקדשו מאמר לחתנו הכשרוני ד"ר הירש ליב גורדון, בוגר ישיבת וולוז'ין).
גם היהודים ה'חילונים' מבין המייסדים של תל אביב, כלומר אלו שלא הקפידו בביתם על הלכות השבת או מצוות אחרות שבין אדם למקום, לא התנכרו לעבר המפואר של העם היהודי. הם הבינו את חשיבותה של המסורת בבניין הארץ. כמובן שלא עלה בדעתם להתנגח באחיהם שומרי המצוות. היה להם הרבה כבוד ואהבה לתורה.
דבר נוסף עולה מתוך הרשימה שהכנתי, מעניין לא פחות: רוב רובם של החילונים מבין מייסדי ת"א, גדלו והתחנכו ב'חדרים' ויש מהם שגם למדו בישיבות. היו מהם שהיו גדולים בתורה, וקיבלו 'סמיכה' לרבנות. אחד מהם הוא מנחם גילוץ ז"ל, יהודי יקר שתרם רבות לייסוד ת"א, ועוד אכתוב כאן עליו בעתיד. אמנם באופן מעשי קיום המצוות נחלש אצלם, לעיתים מסיבות אידיאולוגיות, אך לא היה זה בבעיטה או בהתנכרות. נותרה להם פינה חמה בלב לתורה ולמצוות.
כך גם זלמן דוד לבונטין, ממייסדי אחוזת בית. הוא לא הגדיר עצמו כדתי, אך היה בעל זיקה עמוקה לתורה. הוא הקדיש חדר בחצרו לתפילות שהיו מתקיימות בשבתות ובמועדים, ובתור כהן היה נושא את כפיו. לאחר התפילה היו המתפללים נכנסים לביתו ל'קידוש', ומשוחחים על ענייני דיומא.
עובדה מעניינת נוספת, משמעותית מאוד: מבין מייסדי תל אביב כמעט לא נמצא כאלה שגדלו בבית שבו לא הקפידו על שמירת המסורת.
היינו מצפים שתהיה בקרב המייסדים נוכחות גם של ציונים בדור השני של החילונות וההשכלה – אך כמעט שאין כאלה. המשמעות ברורה: החינוך הדתי, על ברכי התנ"ך ומסורת הדורות, הוא שהצמיח בפועל את מייסדי תל אביב. הדחיפה המשמעותית להקמת העיר הראשונה בידי יהודים, נבעה מתוך התנ"ך, מתוך מסורת ישראל, והייתה חוליה נוספת בשרשרת הדורות של העם היהודי. היו כמובן שיקולים כלכליים וחוליים (מלשון חול) בהקמת אחוזת בית, אך הדחף המרכזי והלהט הפנימי היה רוחני.
בשנותיה הראשונות התגאתה העיר העברית בגימנסיה הרצליה, והזניחה את ה'חדר' היפואי שערי תורה. אך למעשה, רוב מייסדי העיר גדלו דווקא ב'חדר' ולא בגימנסיה.
כמות הספרים, המאמרים והמחקרים שהוקדשו לתולדות העיר ת"א היא עצומה. הרבה זכרונות נכתבו על המייסדים ועל ההווי המיוחד שהיה בעיר העברית בשנותיה הראשונות. אך מעט מאוד נכתב על הצביון המסורתי של העיר בשנים אלו.
את רחוב ר' יהודה הלוי חסמה בשבתות ובימים טובים שלשלת הדוקה, כדי שרוכבים על סוסים לא יעברו ברחוב ולא יחללו את השבת. הקפדה כזאת אפילו בארבעת ערי הקודש לא היתה אז… תחבורה ציבורית בשבת? פתיחת סופרמרקטים בשבת? אם הייתם מציעים רעיונות אלו בפני רוב מייסדי העיר, הם היו צוחקים או בוכים. המסורת היהודית הייתה חלק אינטגרלי מהווייתם.
דיבורים על כך שזוהי 'כפיה דתית', לחסום רחובות ולסגור בתי עסק, לא היו רלוונטיים מבחינתם. אמנם הם סברו שלכל אחד יש בחירה חופשית כיצד לנהוג בתוך ביתו, אך לדעתם השבת הישראלית צריכה להיות נוכחת ושמורה במרחב הציבורי. המסורת עמדה ברקע וביסוד מפעלם.